FANDOM


תפריט האתר: מונטאז' חלקי הסיפור, חלקי השחקן, חלקי העולם, אירועים, היסטוריה, עולם, כוחות ומתנות, קישורים, בעלים: אין


  • משתתפים בהנחיה: איוב ופאזיל
  • משתתפים בסיפור:
    • ראמנוס- משוחק על ידי בן דודה.
    • בני- משוחק על ידי עופר.
    • הקצינה שטטמפלר- משוחק על ידי איוב.
  • זרם: חשכה.
  • משתתפים נוספים: פתוח.
  • צורת הרצה: קלאסית. זו הצורת הרצה שבה גם הרצנו באמבר (יחד עם שמות שחקנים בתחילת כל קטע כתוב של שחקן.

הסיפור מתאים לקבוצה תואמת של גיבורים. כלומר ערב מתוך שוטרים/מוסדניקין/ערדפים/רוחות ואפילו קוסמים. על מנת להצטרף בנה דמות מתאימה והכנס כאן כיצד היא מגיעה לסיפור.

הארוע הנוכחי עוסק בחקירת רציחתה של עלמה שנשארה עם נעל בודדה. החקירה כאן נעשית במקביל לחקירה שם. רצוי לבדוק את ההוראות לשעת חירום, במשחק בעולמות מקבילים


בן דודה

משהו מיוחד קרה, כל הרוחות צועדות לעבר הבית, הם נמשכות אליו כמו מגנט, זה לא משהו שבשגרה, זה נכון שלעיתים רוח או שנתיים יגיעו לאזור בו מישהו מת , לעיתים רק לראות אם אכן יש אורח חדש ברחוב, ולעיתים בשביל להנות מקצת אנרגיה חמה באויר של רגש חם מהיושבים שבעה, אבל הערב הרוחות לא רק ברחוב, אלה בשכונה, ואולי אפילו מהקצה של העיר מגיעות לפה, בטוח שהיה רצח, זה תמיד חזק יותר, יש המון אמוציות , יש כנראה גם המון התקהלות של נושמים , ניתן לאזין להן מתקשקשות בינהם, יש שמועה שזאת בחורה, כולם רוצים לראות אותה, כולם רוצים לשמוע מה קרה, אבל הכי חשוב כולם רוצים קצת מהאנרגיה החזקה של המקום, האמוציות החזקות יכולות להעניק להם דקה או שניים שהם יוכלו ממש לגעת בזה שהם משתוקקים לגעת בו, דקה או שניים להפחיד או להבהיל את מי שפשט להם על הבית, כל אחד ומה שהוא מתכנן להרוויח, אבל ככל שיותר מהם יגיעו ככה פחות כל אחד יקבל, אבל זה לא עוצר את ההתקהלות ההמונית שלהם.

השוטרים מסביב לא יבחינו, אולי טיפה יהיה להם יותר קריר, אבל מעבר להמוני האנשים שמחכים וסקרנים ליד הבית יש כרגע למעלה מ-100 רוחות וניתן לראות שעוד רבות מגיעות, אבל גם המוני נושמים ממשיכים להגיע, ניידות משטרה מגיעות וחוסמות את האזור, השכנים במרפסות סקרנים וצופים, ואם המצב ימשך כך יש מצב שהלילה העיר תראה כמו חגיגת halloween , כי מצטברת ברחוב אנרגיה חזרה יותר ויותר.

ראמנוס גבר בן 37 שיער אפור ומשקפי ראיה, גקט אפור ארוך של סטודנטים, רואה ויודע את כל זה, וזאת הסיבה למה גם הוא הגיע עכשיו למקום, זה יותר מסקרנות הוא רוצה לעזור, והוא יודע שהוא יכול, אם הרוח שלה עדיין במקום אולי היא תוכל לספק את המידע הנחוץ בשביל לאתר את הרוצח, אבל זה לא פשוט, הוא כבר ניסה בעבר והמשטרה לא האמינה, צחקו עליו שהוא משוגע שחושב שהוא רואה רוחות, וקראו לו סכיזופרן מגוכח, הוא כבר לא יחזור אליהם, אבל הוא כבר למד שאפשר לטפטף מידע בהמון צורות שונות אחרות כדי לגרום לדברים לזוז כמו שאתה רוצה, לראמנוס לא באמת חשוב מי הבחורה ולמה היא מתה מצידו שכל העיר תמות, כל עוד יש איזון , ראמנוס מאמין שכל עוד יש איזון מסביבו הוא יחיה לנצח, וארועי הלילה מרגישים לו כאילו האיזון בדרך להשבר. הוא מצטרף להמונים ושואל בשקט את אחת הרוחות, נערה צעירה נראה כי מצאה את מותה בגיל 16 לכל היותר , לפי בגדיה היא לפחות 40 שנה תקועה בעיר הזאת, אבל היא נראת זאת שתהיה הכי פתוחה לשיחה.

"היא כבר יצאה?"

עופר

בני, עוקב אחרי ראמונס, כבר יותר משבוע, משהו בו נראה לו מוזר, הוא לא יודע מה הוא, לא ברור לו מה הוא רוצה, אבל יש לו הרבה קשרים בנמל אשדוד, והוא כנראה לא ערפד (אין לי מושג מה הוא כן), אבל היום הוא כבר די משוכנע שהוא לא יגלה יותר מדי אינפורמציה נוספת מהמעקב, אז הוא לפחות ינסה לדבר איתו, הוא הולך ברחוב באזורו וממתין להזדמנות לדבר איתו, אבל ללא ספק הוא הופתע כאשר הוא פנה אליו, ועוד בשאלה (הוא לא הרגיש שהוא שם לב למעקב אחריו).

"מי יצאה ?"

בן דודה

ראמנוס הבולבל מהתשובה קלט שבתוך כל ההמולה הוא התעלם מהנושמים ובקור בחוץ קשה להתעלם מנושמים ניתן לראות את אידי הקור, לאחר מבט חושב שכנראה יראה חשוב לכל צופה ענה

"לפי כל ההמולה בטח יש פה איזה סלבית? הממממ... או סלב.... או ראש ממשלה.... "

עופר

"אני לא יודע מי גר פה, אבל או שהוא חשוב, או שמי שרצח אותו עשה את זה בצורה מספיק מזעזעת כדי שזה יסב את תשומת הלב". זה כבר הפעם שנייה שבני שם לב, שראמנוס לא מצפה שיענו לו, או שהוא משוגע או שהוא מתקשר עם משהו שאני לא יכול לראות (לא בטוח אם יש הבדל הוא חשב לעצמו), אבל ללא ספק הוא תכנן לדבר עם מישהו וזה לא אני.

בן דודה

ראמנוס לא בטוח אם האיש הגיעה לפניו לזירה וכבר יודע שיש פה רצח כי הוא שמע על כך מהסובבים, אבל זה מספיק בשביל לגרום לו להרגיש לא נוח. "איך אתה יודע שהיה פה רצח?"


עופר

בני מחייך ומצביע על ניידת המז"פ שהגיעה, ולכמות הלא סבירה של שוטרים ושאר אנשי בטחון שנאספים להם במהירות מסביב לזירה, "ניחוש מושכל ?"

בן דודה

"היא טרם יצאה, ענתה הילדה בזלזול, הנראה לך שהייתי מחכה פה אם היא היתה יוצאת?, אני נכנסת אתה בא?"

"יצאתי חומוס" ענה ראמנוס כדי חיוך , "הייתי מת להכנס לראות מה קורה בפנים אבל לא נראה שאני יכול" בתקווה ותשובתו תהיי מקובלת על שני המקשיבים.

עופר

בני מחייך. "למה אתה רוצה להכנס פנימה ? דם וגופות עושות לך את זה ?" הוא אומר חצי בטון מתבדח, חצי לא

איוב

רוחה של הנערה הצעירה, כמו כל הרוחות, מרוכזת בעיקר בעצמה. קשה לרוח לעזוב את הארועים שהובילו למותה. דקות ארוכות של שיחה בין ראמנוס ובני, נתנו לה את הזמן להתפקס על ראמנוס.

הדבר נתן גם זמן מספר דקות להסתכל ולראות אותה. קשה לראות פרטים בעדנה ג'נאשווילי. היא כולה מקשה בודדת של חומר אפור כהה שמתערבל באיטיות. שערה, בגדיה וגופה, כולם מורכבים מאותו החומר, וקשה לראות מעבר לגוששיות האפורה.

אבל ראמנוס שחי עם הרוחות שנים רבות, התרגל לראות בתוך הגוש האפור את האדם שבפנים. הוא רואה את עדנה כמו שהייתה, אז פעם, כשנרצחה בעצמה. בחורה צעירה בשנות העשרים, לבושה בשמלת ערב אופנתית בשנות השישים, עם שער מורם מעלה ומעוצב בצורת מניפה. צווארה משוסף ודם עדיין נוטף על הרצפה, טיפות, טיפות.

עיניה, מפוקסות בזוועת הרצח האישית שלה, עוברות אט אט לנוח על אלו של ראמנוס. הוא מרגיש את הקור האיום, המוכר, זולג מבחוץ אל תוך עיניו. אט אט עיניו רואות את העולם אפור וקפוא יותר. הרוח נוגעת בפה שלו מעדנות, מלטפת אותו בקור מקפיא שגורם לרטט לרדת עד קצה רגליו. הוא סובל את זה בשקט, נותן לה זמן להתאקלם בתוכו ומונע ממנה למשוך אותו אל תוך הרצח שלה.

בני, יתבלבל עוד יותר, כאשר ראמנוס מאפשר לעדנה להגיד דרכו "כן?"

עופר

בני מביט בראמנוס, זו לא פעם הראשונה שהוא הבחין שהוא לפתע מדבר (בעיקר עם עצמו, יש לציין), בטון שונה. הוא שם לב לזה לפני מס' ימים, ובד"כ לאחר השלב הזה הוא מגיע להבנות. אולי הוא מתקשר עם מישהו או משהו, או סתם עם עצמו - הפרעת אישיות (מלקווין אחד באנגליה נוהג לעשות את זה ולפחות בחצי מהפעמים באמת אומר דברים ברורים), אבל זה יכול להיות מעניין ולשפוך קצת אור, על למה הוא משך את תשומת ליבו של בני.

"אתה רוצה להכנס?, אני חושב שאני מזהה שם בחור שיכול להכניס אותי, יש לך איך לעבור את כל השוטרים שם ?"

בני רוצה לנסות לדבר עם הראמנוס השונה הזה, אבל לא רוצה לחשוף שהוא מודע שמשהו השתנה, אז בינתיים הוא זורם ומנסה לקדם ולעזור לו

בן דודה

ראמנוס מסובב את מבטו לעבר בני כדי עדנה תבין שהוא לא פנה אליה, "כן אני יכול ,אבל בו ניפגש בפנים, תפעיל אתה את הפרוטקציות שלך, אני אפעיל את שלי"

איוב

רוחות אינן מטיבות לשים לב לסביבתן, והרמז העדין אותו נתן בני איבד את עצמו לחלוטין עליה. "מה זה פרוצצקיות?" אומר ראמנוס לחלל האוויר, בשמה של עדנה. "פרוקציות?"

בן דודה

"כנס אתה אני אפגוש אותך בפנים !" עונה ראמנוס

איוב

עדנה המבולבלת לא מצליחה לשמור על הריכוז העצום הנדרש למגע כה עמוק עם ארמנוס, נקרעת ממגעה הקפוא בעיניו ופיו של ארמנוס. היא כמעט ונופלת בחזרה לאפלולית, אך שומרת על עצמה, כאן באזורים החמים. ראמנוס רואה את עדנה מרחפת באוויר, כמעט ואינה מחוברת למציאות, טווה מחדש את אישיותה כאן באזורים החמים.

עופר

"אין בעיה" אומר בני, ללא ספק עובר עליו עכשיו משהו. כדאי לזוז הצידה ולהסתכל מה קורה. בני נע מעט לכיוון הבית, כאשר הוא עובר ליד עץ גדול שמסתיר מעט את תאורת הרחוב, הוא מאט את הליכתו ומתמזג לתוך הצל שהעץ יוצר עם תאורת הרחוב. הוא ממשיך להביט בבני ולנסות להקשיב מה קורה שם. אם בני יזוז לתוך הבית, יהיה מעניין לראות איך הוא עושה את זה.

בן דודה

ראמנוס ממתין לראות שבני עזב והוא מתחיל את התקדמותו לעבר הבית, הוא הולך ישר ודוחף כדי להתקדם בני מבחין שלאט לאט יש הבדל ביחס הסביבה אליו, אם בהתחלה, כועסים ומתעצבנים עליו, לאט לאט זה נראה כאילו הסביבה מפסיקה להתייחס אליו, זה לא שהוא בלתי נראה, זה נראה כאילו הוא לא מפריע, כאשר הוא ממש מתקרב לבניין זה נראה לבני שהשוטרים רואים אותו אבל הוא לא מפריע להם, נראה שהוא לא שווה את התייחסותם. ראמנוס נעלם מעיני בני אל תוך הבית.

עופר

יפה לו חושב בני, ומחליט שאם הוא כבר בצללים, ואף אחד לא רואה אותו אז אולי הוא פשוט יכנס פנימה באותו אופן, הוא נע לאט לכיוון החלק האחורי של הבית, ההליכה היא איטית מאוד ולפעמים הוא נעצר כאשר שוטר עובר שם, הוא יכול פשוט ללכת לדבר עם שטטמפלר, אבל לא רואה צורך בשלב זה, ובטח אז יגיע מישהו אחר ויגיד שהוא רוצה להכנס - ופוליטיקה אף פעם לא עניינה אותו, עדיף להכנס בשקט, וכשאתה בפנים ומראה כאילו אתה אמור להיות שם אף אחד לא שואל שאלות, בייחוד לא שוטרים. אחד השוטרים יוצא מהדלת האחורית ועד שהיא מספיקה להסגר, בני כבר חומק פנימה. כאשר הוא בתוך הבית, הוא מנסה לחפש את ראמנוס לראות מה הוא עושה שם ויותר חשוב על מה הוא מדבר (גם אם לא ברור עם מי)

איוב

ראמנוס לא מאמין לתוך מה הוא הכניס את עצמו. בדרך לבית הוא אט אט נתן לעצמו להרגיש את האפלולית, את האזור בו רוחות נפרדות מבני האדם. הוא טווה לאט את אחד מהסימנים העתיקים של הרוחות, סימנים של השפה הראשונה. בדרך כלל קבוצה של רוחות עושה סימן אחד, אולם, טכנית אפשרי לעשות את הסימן לבד, וכך ראמנוס התרגל לעשות.

הסימן הזה נועד להרחיק את ראמנוס מהרגשות של האנשים סביבו. ככל שפחות רגשות נקשרים אליו, כך פחות שמים לב אליו.

הדבר מלווה בקור עז, העולם כולו מתמלא באפלולית, והלילה נהיה שחור מסביבו. ראמנוס יכול לראות מטרים ספורים לכל כיוון, וכך הוא מנווט לו מהזכרון יותר מאשר בראיה.

אבל אז הוא נפל אל תוך הבית. נפל, עשרות רבות של מטרים אל תוך הבית, אל תוך החשכה שבה המוות של הבית שוכן.

לבני העניינים קלים יותר. הוא פוסע בשקט ובבטחון ונכנס לתוך הבית, לחפש את ראמנוס.

--- המשך בתוך הבית בו נרצחה הגברת עם הנעל הבודדת ---

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית