FANDOM


תקציר: סיפור הפגישה הראשונה בין יוניס ושירה - הזונה טובת הלב שבדירתה מצא מסתור מהקובולאש: יוניס התחיל עם שירה בפאב הלונג ג'ון סילבר והלך איתה לדירתה, שם גילה שהיא בסך הכל ריחמה על מראהו החולני ורצתה להאכיל אותו. הקשר האמיץ ביניהם החל אחרי ששירה ירתה למוות בסרסור שלה, כשזה התפרץ לדירה והתחיל להשמיד את יוניס


תפריט האתר: מונטאז' חלקי הסיפור, חלקי השחקן, חלקי העולם, אירועים, היסטוריה, עולם, כוחות ומתנות, קישורים, בעלים: אין


בני אדם ומה שביניהם, סיפור בשחור לבן (סגנון Sin City) עריכה

Black.jpg

[קרדיט: http://favim.com/image/449567/]

יוניס: את שירה פגשתי בבר שהיה פעם בכיכר דיזנגוף, קראו לו לונג ג'ון סילבר הארוך. "בחיים לא תשיג אותה", ארז אמר לי. שתיתי את הדבר שאני הכי שונא. שלושה ממנו. ידעתי שאם אני אצליח להתעלם מהעיניים שלה, מהקעקוע מעל השד, מכל מה שגורם לי להרגיש חם וכבד, לא תהיה לי בעיה.

"שירה?" התיישבתי לידה.

היא הסתובבה אלי בבהלה, עצרה, צמצמה את העיניים, מנסה להיזכר, שאלה: "אנחנו מכירים?". רמז קליל של מבטא הסגיר, בואו נגיד ככה, שהיא לא נולדה בשם שירה.

חייכתי. לקחתי אוויר. "אני עובד בסלון שלומי, איפה שאת מסתפרת". הוצאתי את כל האוויר ועוד קצת.

עכשיו היא חייכה, ובחנה אותי מלמעלה למטה. צמצמה את העיניים. "אה-הה".

כשיצאנו יחד מהלונג ג'ון עברתי על פני ארז. הוא עשה "לא" המום עם הראש.

עלינו לדירה שלה. היא לא נתנה לי לנשק אותה וידעה לחמוק מהידיים שלי. נפלתי על הספה והיא הלכה למטבח. אחרי כמה דקות התחלתי להריח מרק.

נעמדתי בפתח המטבח. היא פאקינג עמדה ובישלה. "באתי לפה כדי שתאכילי אותי?".

"תסתכל במראה. אתה לא היית מאכיל את עצמך?". הסתכלתי במראה. הולי שיט.

דפיקות חזקות בדלת. מבט מבוהל על הפנים של שירה. "רגע" היא צעקה והחלה לפזר טישו מעוך על השולחן והרצפה, "נו למה אתה מחכה", היא לחשה בהיסטריה "תתחבא!".

הדפיקות התגברו וקול גברי הרעים: "יזונה תפתחי". אחרי פאוזה קצרה הטון נרגע: "לא פותחת? טוב, דבר ראשון את קנוסה 500 שקל על האיחור בפתיחה. זה כבר דבר ראשון. דבר שני אני עכשיו אדפוק פעם שלישית ואחרונה. והיה", וכאן הקול התרומם קצת, "והדלת לא נפתחת במיידי, אז אני מזכיר לך שמחר בבוקר הילד שלך צריך ללכת לגן..."

ילד? היא לא אמרה שיש לה ילד...

"ואם אני פוגש אותו מחר בבוקר", קולו נישא ברחבי חדר המדרגות, "רק את הרוטוויילר אני מביא עליו, שיביאו אותו לאמא שלו בגושים אם את לא תפתחי עכשיו את הדלת לפני שאני שובּר אותה על המנוש שלך!". צעקה קטנה נפלטה מפה הדובדבן של שירה כשהיא רצה אל הדלת שעוד רגע ונשרה תחת מהלומותיו של המבקר הלילי.

הסתכלתי על שירה, על הדלת שנפתחה, ועל מי שעמד שם. בפעם השנייה בחיים שלי מילאתי את החזה באוויר והזדקפתי. הפעם הראשונה שבה עשיתי את זה היתה בצבא, כששמעתי שקיבלו את הערעור שלי אחרי שעליתי מת"ש על אובדן פין שבת. הלכתי צעד אחד קדימה, לכיוון של שירה והגברתן שדיבר על הקנסות.

"אוי מה זה פה?" מבטו של המבקר נחת עלי. "פאציינט? חשבתי שאמרת שאת חולה ולא יכולה לעבוד. כי לא ראיתי אותך ברחוב לא אתמול ולא שלשום... טוב יאללה, מה נתקעתַ לי פה מול העיניים, תיקח את עצמך ותזדיין מפה, אבל מהר. יש לי איזה ביזנס קטן עם הגיברת".

עוד פאוזה.

"אתה גם לא שומע טוב, דודלי? מה אתה, גידם במח? יאללה טוס מפה!"

הבטתי באיש, ובשירה, שדי השתדלה לא להסתכל אלי בחזרה. "אולי... נשאל את שירה מה היא רוצה-", התחלתי לומר. המבקר פסע אלי בחיוך וקירב את פרצופו. הוא הריח כמו שתמיד דמיינתי שבית זונות אמור להריח. עיניו נעצמו לאט, או אולי זה אני שראיתי פתאום את הכל בהילוך איטי. חוטי ריר נמתחו בין לסתותיו הנפערות, וכמעט בלי קול הוא אמר לי: "לך".

הסתכלתי שוב עליה ועליו, הרמתי ידיים והפשלתי שרוולים, ואמרתי את המילים ששינו לטובה את החיים שלי ולרעה את הפרצוף שלי. "אתה רואה את הצלקת הזאת על יד ימין? אתה יודע מאיפה היא?".


הבריון הופתע לרגע והרכין את ראשו כדי להיטיב לראות.


"זו צלקת שקיבלתי כשהייתי בכת של נינג'... שיט... סליחה!", בעיטה עם הברך לביצים. לא עבד, פגע לו בירך או משהו, חצי-אגרוף-חצי דחיפה, לאזור הצוואר. "תתקשרי למשטרה! תצעקי!".


"יאחתיכת צהוב מסריח, אני הולך לצייר לך פיקאסו על הפנים" הוא תופס לי את הצוואר וחובט לי את הראש בארונית, דלתות הזכוכית של הארונית מתנפצות, חתיכות זכוכית ננעצות לי בפנים וקורעות לי את הלכי.

"קוסה פה, קוסה שם, גם אמא-שך לא תזהה אותך לאחר שאני אסיים אותך"

אגרוף לפנים, עוד חבטה, בירכיה לסנטר, שתי שיניים שלי עפות, עוד אגרוף - המשקפיים שלי מתנפצות...

Punch.jpg

[קרדיט: http://acephalous.typepad.com/acephalous/2005/11/perspecite_pote.html]

אני נופל אל רצפה, הוא תופס אותי בשיער וגורר אותי אל המטבח, עוצר במפתן הדלת ומתחיל לטרוק את דלת המטבח על הראש שלי תוך שהוא בועט לי בבטן.

"גם באבו-כביר לא יזהו אותך יחתיכת אפס מזדיין בתחת"

לא ברור איך אני עדיין בהכרה, לא ברור איך אני עדיין חי...

הראש שלי מתנגש בעוצמה בדלת התנור, הוא פותח את דלת התנור בעוצמה על הפנים שלי, חבטה נוספת, הוא מכניס את האש שלי לתוך התנור.

כאב... דם... אני שומע את עצמי צורח, אני שומע את עצמי בוכה...

אני שומע ירייה.

- שקט -

מחול השדים מפסיק,

הבריון קורס,

שירה עומדת מאחוריו בוכייה עם אקדח מעשן בידה.

A smoking gun by eightball.jpg

[קרדיט: http://eightball.deviantart.com/art/a-smoking-gun-29154704]

אני מאבד את ההכרה....


קברנו את הגופה בחולות ראשון ולא דיברנו על זה מעולם.


באותו לילה היא סיפרה לי שהיא זונה, בת 22, לבד. אין לה אף אחד בעולם.

באתי אליה כמה פעמים מאז. ישנתי אצלה כמה פעמים. היא הבנאדם האחרון שהיה בדירה שלי כשעוד שילמתי חשמל. אני מאוהב בה, מאז הלונג ג'ון. אולי עוד מלפני. אבל ארז צדק.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית