FANDOM


תפריט האתר: מונטאז' חלקי הסיפור, חלקי השחקן, חלקי העולם, אירועים, היסטוריה, עולם, כוחות ומתנות, קישורים, בעלים: אין


---

בית קטן ומוזנח, מלא בריחות שתן. דפי עיתון פרוסים לכל עבר ועליהם כמויות עצומות של נמלים, ג'וקים, מרבי רגליים ועכבישים מסתובבים. קשה למצוא פינה פנויה בכל הבית שריקה ממגע רגלו של חרק אקראי.

איוב

אל תוך המסדרון הקטן שמוביל אל תוך הבית פוסעים שני אנשים שונים, וכל אחד מהם מגיע למקום אחר.

בני פוסע אל תוך מסדרון קטן ומסריח עם כמויות עצומות של חרקים. הוא עוצר ליד הדלת מופתע, תוהה מה לעשות במקום הזה.

ראמנוס נוחת אל תוך אפלת הבית. אל המוות והקור שבתוכו. דברים אפלים נעים בחשכה, רעשים עמומים ונמוכים מרטיטים את הבטן.

בני יכול לחוש את הדם של ראמנוס מתמלא בטעמים מעושנים. משהו כבד כמו כספית, אך בטעם של פחם. באפלולית הבית קשה לראות את ראמנוס, אולם נראה שהוא במרחק כעשרה מטר מראמנוס, ומתרחק.


בן דודה

ראמנוס מופתע מהמצב, הוא לא עשה משהוא שונה ממה שעשה בשנתיים האחרונות, הוא שנא להתבלט, הוא לא ממש אהב שמרגישים בו, הוא כבר שנתיים לומד באוניבסיטה בלי לשלם, ואף אחד לא יודע אפילו איך קוראים לו, גם אם מישהוא יזכיר את ההוא עם השיער האפור שיושב בסוף הכיתה, זה לא ממש יצלצל מוכר לשאר הסובבים.

זה בטח לא הרגיש כל כך רע , וקר ואפרורי בעבר, אבל ראמנוס זוכר בשביל מה הוא נכנס, הוא נכנס על מנת לפגוש את הרוח כל הרוחות בעיר הגיעו לפה ובטח יש לזה סיבה טובה, והוא צריך לפגוש אותה, הוא יכול לעזור לה, והיא היחידה כך הוא מאמין לגלות לו מה קרה פה הלילה. הוא מנסה לחוש אותה, מנסה לזהות את המקור ,ולשם הוא מתקדם.

איוב

ראמנוס נזכר בכל סיפורי האימה שסיפרו לו הרוחות. והוא התייחס אליהם כמו שכל ילד שהוריו אומרים לו שכאן הכל נעים וחם, ושם בחוץ קר ורע... הוא לא האמין. הוא כבר פגש מקומות קרים וקפואים ממוות, אבל תמיד הוא יכל לחמוק בחזרה. להיות עם התחושה של גבר, אבל לא להתמודד עם זה עד הסוף.

אבל כאן יש את המוות הקר. הקפוא. המוות הזוחל. המוות שלאט לאט אוסף אותך לחיקו, מוצץ את לשד רגשותיך, את סבך מחשבותיך.

ראמנוס שמע על כך בעבר. שמע ולא האמין. בטח שלא בתל אביב. דברים כאלו צריכים לקרות בקריות, או אולי בדימונה.

כל אותו הזמן בני עומד בשקט, בוחן אותו. מאפשר לעצמו ליפול מעט אל תוך השקט. השקט שאופף אותו הוא מוחלט, הלמות הלב של ראמנוס כבר לא נשמעת באוזניו.

בשקט הזה, ראמנוס עטוף כאילו היה ונוס פוסעת מתוך הצדף, השקט אוסף ומשקיע אותו מטה מטה, למקומות שאינם בעולם הזה.

ראמנוס יכול לדחוק את עצמו אל תוך האפלה הקפואה, או לחזור לבית בני יכול לנסות לעקוב אחרי ראמנוס, אם כן כיצד?'

עופר

בני מביט בראמנוס ונותן לעצמו לשקוע, שניה אחרי זה מה שקורה מאוד מלחיץ אותו. על מנת לצאת מהמצב הזה שהוא לא מבין אותו (ואם הוא לא מבין סימן שזה רע ומלחיץ) הוא תוקע לעצמו עט ברגל (לא לעשות פצע אלא רק כדי להעיר - שיטה שלמד בבה"ד 1 אחרי התאפצויות רבות בשיעור). הוא מניד בראשו במהירות ואחרי מס' שניות שהוא קולט שהוא חזר לעצמו, הוא ניגש לראמנוס ושואל בקול רם:"אתה בסדר ? נראה לי שהמראה קצת הלחיץ אותך". הוא אומר את זה טיפה קרוב מדי לאוזנו של ראמנוס ובקול טיפה רם מדי. הוא נזהר שלא לגעת בו, אולי זה יסחוף אותו לאן שהוא וממש לא בא להחתים לאן שזה לא יהיה את הדרכון.

פאזיל

"אתה בטח בני", בוקע קולו הבוטח של ירון תדהר מן האפלה, ובעקבותיו ירון עצמו. "אני תדהר, מהלגיון, ראיתי קלסתרונים שלך אבל זו הפעם הראשונה שיש לנו את הכבוד להפגש פנים אל פנים. ואיזו מחמאה מהלכת אתה לצייר, אם יורשה לי לומר. בכל מקרה, אתה לא מהמז"פניקים, ואתה לא עברת דרך פראוליין שטטמפלר שמתעכבת שם ליד הדלת" – מבטו של תדהר שט תוך כדי דיבור מבני לראמנוס – "כדי ללטף את הגור של קרברוס וההיטלר יוגנד, מה שאומר שאתה לא רוצה להיות פה כשהיא תגיע מנופפת בהסכם כמו מלכה בשוט, מנענעת את הירכיים שלה כמו איזו..." מבטו עולה מעלה והוא משתתק (יונה, מי זה המשונה-דיקר עם השיער? הוא נראה כמעט אנושי), ואז מתעשת ומחזיר את מבטו אל בני. "אבל אני נסחף והירכיים מתקרבות. אז בוא, כדי לשמור על השלום והשלווה נפסע שלושתינו לתוך לשכתי המאולתרת פה בצד ונהיה בשקט עד תעבור זעם, ואז תוכל לספר לי מה אתה עושה שוב בארץ, וכאן בזירת הפשע, ואולי גם תציג בפני את החבר הנחמד שלך".

בן דודה

ראמנוס לבן כולו, הוא לא מבחין בירון או מצליח להבין או להתרכז בשיחה שלידו, הוא רועד, הכל מטושטש מסביב, הכל כואב, "בני , אני כבר לא רוצה להיות פה, בבקשה תוציא אותי החוצה" ומאבד את ההכרה.


איוב

יונה מנסה מזה זמן מה לקיים את סדרת הפעולות שהוא קיבל. הפקודה על אורנה שטטמפלר מעסיקה אותו במלואו, בנסיון לצוד מידע מתוך סבך בסיסי הנתונים שהלגיון עוסק בו. אבל הוראה חדשה נכנסת וסדרת ההוראות שניתנה מקודם מתעדכנת עם הבקשות החדשות. הוא עובר מחדש, שוב, אט אט, בקשה בקשה. הקושי המרכזי שלו הוא כמובן שהוא נמצא בשטח אויב. כל התקשורות חייבות להיות מוצפנות לעילא לעילה וההצפנה לבדה, לוקחת ממנו את רוב עוצמתו.

עדיין, הוא פותח פתיל חדש, מעמיס את כל ההוראות עליו, ועכשיו עובר הוראה הוראה. כל אחת הוא בודק בכמה צורות שונות לגלות מילות קוד, הקשרים, וסבירויות לעשיה.

הבקשה על דני עוז מתגלה כפשוטה ביותר. הוא הוציא את הבקשה לקבל את המידע לפני כרבע שעה, והוא רואה שהוא קיבל כבר תקציר שמחכה לו בתור. הוא מוציא את המידע מהתור, מפעיל API, אייקון של תיק מידע עם השם דני עוז מופיע לתדהר בצד הראיה.

כאשר יונה מנסה לפענח מי הוא אותו משונה שעליו תדהר מצביע, ינוקא משתלט עליו, מונע ממנו לחקור את המוות מקרוב מידי. במקומו, הוא אוסף כמה תאים מהמוח הגדול, ששולטים ביכולות הריח של תדהר ויוצר מעגל הדהוד חיובי. אז הוא מתחיל בטקס איטי וקשה של השתלטות על תאי העצבים שבקצה השליטה שלו, אלו שנמצאים בתוך עמוד השדרה. הוא תמיד שונא את המצוד אחר התאים העתיקים. ותמיד יש את הסיכון, שאחת מאותם תאים עתיקים מכיל את הטורף.

הוא מצליח לאסוף ארבעה תאים מתפקדים מעמוד השדרה! הוא מוסיף אותם אל תוך את מעגל ההדהוד. נותן לריח לטייל לתדהר מקצוות רגליו ועד מרום ראשו. מערבב את תחושת הריח ותחושת ההליכה. לסיום הוא מורה ליונה לזוז על מנת שהוא יתחיל בכוונון של העצבים לתדר הנדרש.

יונה נזרק מתוך הסדר והפתילים שלו, אל תוך מצב חדש. הוראה מופיעה לו. הוא אוסף את כל מאגרי הפתילים והזכרון שנשאר לו, והוא עתה מנסה לפענח מה אמר לו ינוקא. כמעט שלוש שניות עוברות לפני שהוא מגיע מצליח לתרגם את המשפט - והוא מעביר אותו לתדהר: "להפעלת בדיקת משונה-דיקר עם ירכיים, יש לנוע בתנועה עגולה מסביב לאובייקט."

מפולת של ריחות פוגעים בתדהר בכאב. כל תזוזה של היד מתורגמת לריחות של מוות, דם וזבל. כאשר הוא מניע את הגוף, הוא מרגיש את הריח זולג לאורך גופו. הוא רואה כיצד הריח של אותו זר נמתח ונמתח על פני מרחקים עצומים שנמדדים בזרתות. הוא עבר את זה כבר בעבר, אבל עדיין התחושה שבה יונה חולק את התחושות על פני הגוף שלו, מעוררת בו פחדים עתיקים, פחדים מיונה ומשמעותו, והאם הוא שולט בגוף שלו, או שמע הדבר החדש הזה שולט בו.

למרות הנדירות שלה, את החוויה הזו שבה כל גופו מרגיש דבר מה (כמו ריח), הוא כבר עבר. בפחדים מפני יונה, הוא חי יום יום. כמו בעבר הוא רק צריך לתת לזה לזרום עד לסיום. כל הגוף שלו משמש כמו אנטנה לנסות ולקלוט כל רמז, ולתדהר נשאר רק לקוות שהדבר יהיה קצר יחסית.

הוא חווה את ריחות הדם, זיעה ושתן שכה מאפיינות את בני האדם החיים. אולם גם את אפור המוות של הרוחות. המוות מפלח את תדהר בכאב ראש אכזרי. כמה אלפי תאים מתמוטטים ומתים.

כאשר ינוקא מזהה את המלכודת בביתה של הגברת עם הנעל הבודדה, הוא מיד דואג שאדרנלין יתחיל לרוץ בגוף. כשהגוף שנכנס למגננה-התקפה, קל יותר לטפל בבעיות. ינוקא אוסף כמה מאות תאי דם לבנים שכרגע מתרוצצים מסביב במוח, משנה אותם מעט. כאן הוא נזהר ביותר, כיוון שתכנות הRNA של תאים לבנים היא מסוכנת ביותר. אולם אין לו ברירה.

לכל תא לבן הוא נותן מטרה. תא עצב שנועד למות. והוא שולח אותם לדרכם, מקווה שהם יפעלו לפי ההוראות שהוא נתן.

אם ראמנוס היה קצת יותר עירני, הוא היה יכול לראות שתדהר שוקע לאיט אל תוך האפלולית והחושך שמאחוריה. בני לעומת זאת יכול לראות שלכמה שניות תדהר מחוויר, עיניו מתגלגלות, והריח שלו משתנה, נהיה עם ריחות של מתכות, זפת רותחת ואוויר בית חולים מלא ריחות אנטיספקטיים ואז הוא מתאושש ויוצא מכך.

עופר

בני שם לב ראמונס לא באמת מקשיב לו או מגיב אליו, אבל לפני שהוא מספיק לעשות משהו נכנס לחדר אותו ירון תדהר. האמת שאין לבני מושג מי הוא. על הלגיון הוא שמע אבל רק שמע. הוא מחייך לכיוונו של ירון ואפילו מתחיל לשלוח להרים את ידו כדי ללחוץ את ידו של תדהר, כשבת הזוג שלו מאבדת את הכרתה ועומדת לשנות את זירת הפשע עם התרסקות חיננית על כמות עכבישים גדולה. היד שנועדה ללחוץ את ידו של תדהר זזה מהר לתפוס את ראמונס ולמנוע ממנו את החבטה ברצפה. הוא פונה לתדהר ובא להגיד לו שכדאי שהם יצאו החוצה כשהוא מבחין שמה שזה לא היה שהשפיע על ראמנוס וניסה להשפיע גם עליו כנראה הגיע גם לללגיונר. כשהוא רואה שהוא חוזר לעצמו לאחר מס' שניות הוא מציע:"אולי כדאי שכולנו נצא החוצה, כנראה שאנחנו לא רגילים כל כך לדם" הוא אומר ומחייך לכיוונו של תדהר. הוא תומך בראמונס מחווה בידו לתדהר שיצטרף ויוצא החוצה מאחור.

פאזיל

"החוצה?" מתנער תדהר משרעפיו, "עם המז"פ והסס"ל והשב"כ? למה לטרוח, נראה שכבר יצאת מדעתך. אתה יושב בזירת פשע הכי חמה במזרח התיכון ומתנהג כאילו באת כדי להשתזף. הרי מספיק שתציב בוהן מחוץ לדלת כדי ששלוש סוכנויות שונות יריבו על מה שיישאר ממך. ואפרופו, כדאי שתרים את החבר שלך לפני שישימו אותו בשקית ראיות".

תדהר שולף סיגריה ומנסה לתחוב אותה לפיו רק כדי לגלות שכבר יש שם אחת. הוא מחזיר את הסיגריה החדשה לקופסה באנחה.

"לא שאתה צריך להציב את הבהונות שלך – גם אם סתם תמשיך לעמוד כאן היא הרי תגיע, ואז או שהיא תעקור לך את הלבלב או שלא, לך זה כבר לא יישנה. אז בבקשה, לא להיכנס להיסטריה ולא להזריק אטרופין. תרים את החבר, תרים את עצמך, ובוא איתי כאן לחדר הזה ב..."

פיו של תדהר נסכר כשריח מוכר מגיע לנחיריו. בושם עדין. ריח שמזכיר לו ירכיים.

בן דודה

הכרתו של ראמנוס שבה אליו כמעט בשניה שהם יוצאים מפתח הדלת, ממש כאילו היתה הפסקת חשמל וברגע זה הוא חזר, "אני מצטער בני, זה קורה לי לפעמים, אני מאבד את ההכרה וחוזר ,זה חלק מלהיות אני", ראמנוס מתקרב מתקרב לאוזנו של בני ולוחש לו, מצטער על ההצגה, אבל אני לא יכול להיות פה שהשוטרים נכנסים, אני בטוח שהם לא אוהבים סקרנים", הוא מסתובב אל תדהר ואומר לו בקול רם, "אני יוצא החוצה אני חייב קצת אויר".


גולה

אורנה עומדת בפתח הבית ושוקלת את צעדיה. בין קליין ופמליתו בחצר, תדהר, השמן, והטיפוסים החדשים שעושים את דרכם בקושי מסויים לכיוונה - היא שוקלת האם עליה להזמין גיבוי.

"שני אגרולים" היא מסמסת לסינית הקטנה מעבר לפינה. משהו קל אבל משביע בהרבה מרס"מ מושקוביץ'.

היא מכניסה את הסלולארי לתופסן החגורה. מרימה את מבטה לפגוש את זה של תדהר. הוא נראה רע. מריח רע. משהו קרא לו ברגעים האחרונים. תיקון. היא קלטה כבר משהו דומה מוקדם יותר. משהו רע קורה איתו באופן כללי. הצמרמורת העדינה בעורפה מרמזת שהוא נגוע במשהו, משהו שמעורר בה התנגדות. היא מתייקת את זה במוחה ועיניה עוברות לבחור האפור שמדדה לעבר הדלת. וממנו לבחור השני.

רס"מ מושקוביץ' התרשל כהרגלו, אבל כל עוד המידע לא חומק ממנה אין בעיה.

היא חוסמת את הדלת בגופה. היא גבוה בהרבה מהאישה הממוצעת וחסונה - מורשת אבותיה האריים. היא מרימה תג בתנועה מורגלת אל מול עיניו של האפור ומוודאת שגם השני ראה.

"אורנה כהן-שטטמפלר- מחלק בילוש". התג חוזר למקומו בתופסן המתאים על החגורה. "מי אתם ומה אתם עושים פה?"

פאזיל

תדהר מושך בכתפיו בתנועה קטנה שמשלבת בדיוק את המידה הנכונה של "אין מה לעשות" יחד עם "אמרתי לכם, מפגרים" ונסוג אחורה, אל תוך העלטה, כדי לצפות ולהצפין את התפיחה שמסתמנת בקדמת מכנסיו.

בן דודה

"נעים מאוד גברת שטטמפלר , אני ראמנוס" , ומוציא לה כרטיס ביקור , הכרטיס אפור , וכתוב עליו ראמנוס (PGI (private ghost investigator, עם מספר טלפון, פקס ואי-מייל שכולם מהסוג הלא קליט במיוחד, כתובת המייל כל כך ארוכה שאולי מומלץ להשתמש בה בתור סיסמא להפעלת פצצת האטום הישראלית, ועל הכרטיס יש תמונה של רוח , או יותר מכון נראה כמו איש עם סדין לבן שלא התאמץ לעשות שני חורים מוצלחים לעיניים. "אני בטוח שלא תזכרי שנפגשנו יותר מפעם אחת בעבר, אבל כשתגיעי למשרד תגלי שיש לך את הכרטיס ביקור שלי בכמה העתקים על השולחן".

גולה

"מעניין", אומרת אורנה, לוקחת את הכרטיס ומעיפה בו מבט. מחרוזות המספרים והאותיות לא מטרידה אותה. יש לה זיכרון מצוין וחיבה מיוחדת לצפנים. מצד שני אף פעם אי אפשר להיות בטוחים מידי. היא מניחה את הכרטיס בארנק שמגיח וחוזר אל פנים הז'קט שלה. מכיס אחר היא שולפת עט ורושמת על פרק ידה: "ראמנוס - לבדוק (ארנק)". העט שב למקומו.

"ובכן, אני זוכרת אותך כעת", היא אומרת "ועדיין לא ענית לי מה אתה עושה כאן, או מטעם מי."

בן דודה

"אני מקווה שבעוד 5 דקות אני אהיה פה מטעמך, אבל לכרגע הוא הזמין אותי " אומר ראמנוס ומצביע על בני.

עופר

"נעים מאוד" אומר בני "בני".

הוא לא מוצא שום סיבה טובה שבגינה הוא צריך לתת דין וחשבון לשוטרת. כן, בני אדם יש להם קטעים שהם עושים בעיות, והוא שמע עליה היא חנטרישית לא קטנה, היא יכולה לעשות צרות, היא מאלה שיודעות על ערפדים, והיא חיה עם זה בסדר - סימן רע מאוד. הוא מניח שהיא תתפוס תחת ותסלק אותו מכאן. הוא יבחר להעלם לפני שהיא תתחיל לעשות באמת צרות.

גולה

אורנה מכווצת את גבותיה ומביטה שוב בראמנוס.

"אתה מטעם הרוחות" היא קובעת. "זאת הפעם הראשונה שמישהו מטעמם מגיע." היא מזעיפה את גבותיה שוב- "שאני זוכרת בכל אופן." העט נשלף שוב ועל פרק ידה היא מוסיפה את הכיתוב "נציג רוחות".

מבטה שב לבני "מה שמשאיר אותי איתך. עוד לא גיבשתי דעה עליך אז לא ברור לי אם נעים לי או לא. כך או כך אם אתה נציג מטעם גורם רשמי עליך להזדהות. אם לא - תאלץ לעזוב או לשכנע אותי שיש סיבה טובה להשאיר אותך."

היא לא עוקצנית ולא תוקפנית, היא עניינית בצורה מטרידה לבן אדם.

לתפיסתה בני מעוניין להיות פה. הוא כנראה לא מוסמך מטעם גורם רשמי כלשהו והיא מקווה שהוא ישאר בסביבה שהיא תוכל לברר מה בדיוק הוא מחפש שם או יודע. היא מעריכה שהוא גורם על טיבעי כלשהו. כרגע הוא עומד בחברת שנים כאלו ונראה די במקומו. וגם סוג מסויים מאד של כיווץ בתחתית הבטן שלה שהיא למדה לזהות עוד בילדותה מרמז לכיוון.

אורנה סבלנית. לַנגזם, לַנגזם אַבֶּר זישֶר כפי שסבתה הייתה אומרת.

פאזיל

"בנימין", נשמעת לחישה קטיפתית, "בוא נעזור לרשויות לעזור לנו". הלחישה עצמה מנומסת ונטולת כל טון של איום, אבל המיקום שלה, ממש בקרבת אזנו של בני, מעבירה מסר קצת שונה.

או לפחות היתה מעבירה מסר כזה לכל ערפד שלא התחנך באלאמוט. שלא קלט את האדיוט בחליפה מתגנב אליו במשך עשרים השניות האחרונות. והוא חייב לתת פה קרדיט. כדי להתגנב מאחורי ערפד בחשיכה יש צורך בכישורים מרשימים ובלוטות מין עצומות. הבחירה בבני כמטרה היא סתם חוסר מזל.

בכל־אופן, הלחישה יורדת בעוצמתה רחוק אל מתחת לסף השמיעה האנושי, אבל היא לא מפסיקה לדבר. למעשה, היא פולטת מלים בקצב הולך וגובר. לאוזניו הרגישות של בני, מפרקי הלסת המשומנים היטב של תדהר נשמעים כמו רכבת משא בהשוואה לחרישיות קולו המדבר.

"אתה לא איש של פוליטיקה, אבל אתה כן הופעת כאן באמצע זירת רצח שבמקרה מגיע אליה גם האחמדינז'אד של הגארו ובעקבותיו שרשרת נקניקיות באורך כל האיטליז, ועכשיו, כיון שכבר יש נציג ערפדי באזור, יש פה איזו ציפיה שתכריז שאתה מייצג את פרימוג'ן ברוחה או את ערפדי תורכיה או משהו כזה, ואז שתספר לנו למה הגעת לפה, ושאת כל זה תעשה בנימוס כאילו אתה מסביר פנים לג'אסטיקר".

הלחישה נסוגה קצת. באיזו השתקפות תועה הוא יכול לזהות שתדהר מחזיק משהו באזור החגורה. או שזו יתד בהיכון או שזו חתיכת זקפה מעוררת השתאות.

עופר

לבני אין באמת מושג למה הוא פה (יש לו, כי הוא עקב אחרי ראמונס, אבל למה הוא פה, לא ברור). המידע החדש הזה על זה שהוא נציג הרוחות - זה מעניין ויכול להסביר מס' דברים. בכל מקרה הוא פונה לאורנה, כשהוא שומע את הערותיו של תדהר, ומשנה מעט את דעתו (אם כמות גדולה של אנשי זאב פה, כדאי להשאר ולראות מה קורה, אבל לא להדליק גפרור בתוך חבית נפץ). "אני לא מתכוון לזיין לך את השכל יותר מדי, אין לי באמת סיבה טובה להיות פה. הייתי בחוץ ולאחר שיחה עם נציג הרוחות" למה לא להשתמש במידע הזה "חשבנו שאולי נוכל לעזור אם נכנס. אני אכבד את ההסכם ואצא".



איוב

ראמנוס חש כאילו הוא נזרק במכה מתוך מקרר קפוא לתוך תנור לוהט. סביבת המוות הקפוא נעלמת בחטף, ובמקומה חוזרת התחושה המוכרת, הנעימה, של האזורים המתים המוכרים.

מה שהיה כאן, נעלם.

בני, שעוקב אחר טעם דמו של ראמנוס חש כיצד נעלם אותו טעם מעושן מתוכו.


בן דודה

"בני נשאר איתי" אומר ראמנוס שעכשיו שקיבל את תפקיד נציג הרוחות הוא מרגיש שיש לו את היכולת להשפיע, אבל אין לו באמת מושג מי זה בני, הו רק יודע שרוצחים רבים בעיקר סידרתיים נוהגים לחזור לזירת הרצח לצפות ואף להיות פעילים בחקירה ולתמרן אותה, אז עד שהוא לא ידע אחרת הוא רוצה את בני קרוב אליו. "אורנה, אפשר לקבל תקציר על מה שקרה פה? אומר ראמנוס ברגע שחוזר הצבע לפנים, מה שזה לא יהיה אני מרגיש שברגע זה הוא נטש את המקום, וחמור מכך אך אחד מאיתנו לא יכול היה לראות אותו, ואני חייב להודות שגם לחוש אותו זאת לא חוויה נעימה, יש למישהו רעיון עם מה יש לנו עסק פה ? אני אפילו לא מסוגל לאתר את הרוח של מי שמת פה בדירה, הרוח הושמדה כנראה או נילקחה."

איוב

יחד עם האפלה והמוות הקפוא שנעלמו, גם החרקים הרבים שמילאו את הבית עד לפני שניות ספורות, נעלמים לתוך הקירות והחרכים השונים. מאחוריהם נשאר בית מזוהם בהרים של חריונות שעוטפים את הרצפה ואת הקירות בגלים עדינים.

ראמנוס מבין שמשהו נשאר מאחור, מתחת להרי החריונות שבצד החדר. משהו שעדיין מקרין קור, מצטנף בחושך, מכוסה במוות.

בן דודה

ראמנוס מחכה לתשובה מגברת אורנה אך גם היא מבחינה שראשו הסתובב והוא לא מסתכל אליה יותר, נראה כאילו העיניים שלו מחפשות משהו שלא שם, יש מצב שטעיתי והרוח עדיין פה? הוא מהרהר לעצמו?

איוב

או אולי היא השאירה משהו מאחור, ראמנוס ממשיך ומהרהר. אם כן, זה חייב להיות שם, עיניו נודדות לערמת חריונות גדולה. בגובה מרשים של כמעט ארבעים סנטימטר, היא עוטפת דבר מה אפל וקפוא.

פאזיל

תדהר מחייך בלבביות אל ראמנוס מעבר לכתפו של בני. לא שיש לו משהו נגד ריקודים בירוקראטיים, אבל נעימות חמימה פושה באבריו כשהוא מרגיש שניגשים סופסוף לבשר. "תקציר זה רעיון נהדר", הוא מכריז בעליזות ופוסע לכיוון ראמנוס. "והוכחה שוצפת", הוא ממשיך בחיקוי משכנע למדי של אייל שני, "לכך שהמלפפון יודע בעלים שלו, במה שהוא מקבל מהשמש, את מה שהגננים מתביישים לספר לו".

הבלש לוקח עוד שני צעדים וחולף על פני ראמנוס, כשהוא לוקק את שפתיו ומפטיר "אתה מדהים. באמת, הייתי עושה ממך סלט", ואז מבצע פנייה של 180 מעלות על עקבי נעליו המצוחצחות. "בואו נסכם את העובדות".

לסיכום העובדות

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית