FANDOM


תפריט האתר: מונטאז' חלקי הסיפור, חלקי השחקן, חלקי העולם, אירועים, היסטוריה, עולם, כוחות ומתנות, קישורים, בעלים: אין


פאזיל

"אז מה יש לנו?", פותח ירון תדהר, הבלש המפזמק. "כוסית נרצחת באכזריות, מסביבה נשזרת תהלוכה של רוחות, גם רוחות בני־אדם וגם רוחות רוחות, ובאמצע הקרנבל כמו בלון מרחף לו דני עוז, הכהן הגדול של ר'לייה".

הוא מעביר מבט זריז של "עד כאן?" על פני הנוכחים (ועל אחוריו של ראמנוס) לפני שהוא ממשיך. "בנוסף, ראוי לציין שמאחר שלי נדמה שהגעתי לכאן לגמרי במקרה, אני מאמין בכנות של מי שאומר שהוא פה במקרה, אך כיון שאני מכיר את הסיכויים למקריות כזו ומסוגל, במחשבה אחורה, לזהות יותר מגורם אחד שגרם לי להגיע לפה, אני ממליץ בחום לכל מי שחושב שהוא פה במקרה לקבל את האפשרות שהוא לא".

תדהר נושם עמוקות. ואז נושף. "זהו, זה מה שיש לי. קלוש כמו בלומשנקפה אבל מחמם ומועיל לעיכול. מישהו", הוא אומר ופונה אל הפראוליין, "רוצה להוסיף?"

עווית דקה חולפת על פניו של תדהר. יונה מנגן לו תזמורת לשני פטישים ומסור איפשהו בין מרכז הטעם למרכז הריח. התמהיל המדויק, אחרי שההלם הראשון עובר ויונה מצליח לכוון את דפוסי ההתאבכות של האותות העצביים, לוקח את תדהר לעברו הרחוק, לאולם ספורט, לריחות של זיעה. של טחב. של רגליים.

"ושלוש נקודות בונוס", הוא מוסיף בתרועה ובנענוע אצבע, "למי שיכול לספר לי למה לכל־הרוחות הנעל שלה כל־כך בודדת!"

איוב

צחוק עמוק מתגלגל מפיו הפעור של דני. ניתן לראות בברור את הניבים הצהובים והארוכים של זאב. הוא נרגע. דוחף יד למכנסיים ומסדר את הביצים (הגדולות והשמנות עד מאד שלו) בנוחות יחסית.

"עד עכשיו רק עקבתם והסתכלתם אחד על השני, כמו אסופת כלבלבים צעירים", הוא נובח את הצחוק שלו, "והצעיר" - דני מצביע החוצה, לעברו של מארק קליין - "היחיד שניסה לחפש, ואין לו מושג איך". הדבר הזה גורם לו לצחוק כה עמוק שהוא מתחיל להשתעל, ורידים אדומים עולים במעלה צווארו, והוא כולו משפריץ פרצי צחוק, רוק ושיעולים מפיו.


גולה

ארנה עוקבת במבטה אחר הדוברים בשיחה. חלקם מדברים אליה, לפעמים הם מדברים זה לזה. היא כמעט פותחת את פיה לענות לראמנוס כשתדהר פוצח בעוד מונולוג פתלתל וססגוני. והיא שותקת שוב. היא במקום טוב באמצע להסתכל על כולם. עלמה מוקפת במפלצות, כמו בסיפורים הישנים של אומה.

היא חורטת הכל בראשה. זה יכנס בדיווח שלה כמובן. אבל לפני הכל יש את הרצח.

לבקשתו של תדהר היא מקריאה את העובדות שנראות לה רלוונטיות, נקודה אחר נקודה:

הדיווח הגיעה לפני כשעה ורבע ב-02:17 דקות.

הדובר (צעיר. מעשן.) לא הזדהה ודיווח ש-"יש נקבה דקורה ברח' מצוות אבינו 13".

סיבת מוות לא ידועה: סימני חיתוך ריטואליסטים רבים. סימני שיסוף ציפורני חיה גדולה. אובדן דם קטן יחסית במקום.

הנרצחת, כנראה בגילאי העשרים לחייה, איננה מוכרת למקומיים.

אורנה שולפת את האיפד שלה, לשמע שני צפצופים ומעיינת במהירות.

"שמה אניטה ברון, בת עשרים וחמש, דיילת אוויר בעל-אל ב-קו המיוחד. מתגוררת ברעננה. הורים: אקוש ולידיה. אחות תאומה סוניה ברון מתגוררת בתל אביב."

היא מעבירה הודעה, מכווצת את גבותיה.

"הבית הזה הינו נכס של קק"ל".

יונתן

ניתן לשמוע מהחצר:

"כוס אמק, משהו יצא מהגופה ונכנס לי ליד" קליין צועק!

פאזיל

אוזניו הבשרניות של דני עוז מזדקפות ורוטטות בתגובה למשהו שקורה בחוץ. הוא נוחר נחרת בוז משועשעת (לא ברור אם לעבר הנוכחים או לעבר אלה שבחוץ, ככל הנראה גם וגם וגם) ויוצא החוצה.

"אחות תאומה זה טוב", מוסיף תדהר מאחורי גבו של התפלץ. "וזה גם מתחבר לזוג הנעליים".

גולה

"אני מקווה שנמשיך לבדוק את הסביבה בעוד רגע," פונה אורנה אל הנוכחים. "אבל נראה שמר קליין נתקל בבעיות." מבטה נח על ראמנוס "אני ממליצה לך להתקדם בזהירות בזירה, תחשוב טוב לפני שאתה נוגע במשהו או בודק משהו באחד מהאופנים המרתקים שודאי שפתוחים בפניך." היא מנידה בראשה לכיוון החצר והערפד המצווח אליו מתגלגל ברגעים אלו ממש מכבש ושמו דני עוז, "עושה רושם שזה מקום מסוכן אפילו לבעלי כוחות, אולי עבורם אף יותר..."

"ההמצלה תקפה גם עבורכם" היא מעבירה מבט על תדהר שמביט בה בשקיקה ועל בני שכבר נמצא עם רגל אחת בחוץ.

אורנה משיבה את האיפוד שלה לכיס הדגמח ויוצאת אל החצר.

פאזיל

עיניו של תדהר עוקבות אחר עינטוזה המעודן של אורנה עד שהוא נעלם מעבר למפתן, ואז הן ניתזות בחזרה לראמנוס. "עוד משהו שאתה רוצה לדעת עלי? או על המקרה?"

בזמן שהוא ממתין לתשובה תדהר מקליד ושולח הודעה זריזה דרך הממשק העצבי שלו.

  • חרב לנדן דוח שטח _כאן ועכשיו_. יש לי פה מז"פניק שזוהם על־ידי הזירה של עצמו. ממליץ ליידע עיניים קטנות.

מחשבותיו של תדהר נודדות. האם זו הסיבה לנוכחותו כאן? האם יהונתן דרורי הוא המעסיק? או שאולי... פיו מתמלא בטעם חמצמץ של מורת־רוח. "כן יונה", הוא ממלמל, "אתה צודק, באנו לכאן כדי לעבוד".

תדהר בוחן את ראמנוס, שנראה גם הוא כחולם בהקיץ. רק חוט של ריר חסר לו. עיניו ממוקדות באיזו נקודה לא מוגדרת בחלל, כאילו יש שם משהו. רגע. יש שם משהו. קצת גדול מדי לערמת חריונים, אלא אם יש שם בפנים... הוא כורע ברך במהירות, שולף מכיסו שקית גהות סטנדרטית, פותח את תפס הפלסטיק, מתווה באצבעו את הרונה המתאימה לפי קווי המתאר המסומנים על השקית, פוער את פתחה ומחליק אותה במיומנות על הרצפה. "הופה!" הוא מכריז בזמן שהוא אוטם את השקית ומתרומם. "עכשיו אנחנו מדברים".

איוב

'יונה שוב לא מתפקד' חושב לו ינוקא, שוכן לו במרבץ העצבים של עצב הצפון (בירך רגל שמאל של תדהר), 'וזה לא טוב'. העובדה שהוא עצמו יצא לטיול הרפתקני ביותר לאורך מערכת העצבים של חוט השדרה, ואז אל תוך המרחבים הפתוחים של הרגל, לא מנעה ממנו לרטון על יונה. 'ואיך עכשיו אני מתקשר עם ערמת התאים שלי?' הוא תהה לעצמו. תדהר היה הערמת תאים האחרונה אך המאד חביבה של ינוקא, והוא לא רצה לוותר עליו במהירות. ינוקא היה באמצע מחקר משעשע במיוחד של כמה מוטציות די.אנ.אי, כאשר יונה החליט לשבות. והערמה שלו נעה במסלול ישיר אל תוך מוטגנים. ינוקא חש את הדנדריטים שלו מתכווצים בכאב, כאשר חומרים מוטגניים פגעו בגופו של תדהר וחדרו לתוכו.

'והדבר הכי גרוע בכל זה,' חושב לו ינוקא לעצמו, שולח מסרים כימיים ליונה, מקווה שזה יתעורר לחיים, "שאני צריך לחזור בחזרה, את כל הדרך'.

פאזיל

תדהר, שאינו מודע לכל זה, מציץ אל תוך השקית ורואה בתוכה אבן בזלת עגולה בקוטר 6.43 ס"מ. האבן מסותת במין סיתות גס. רעיון מבשיל בו, לא בדיוק ממנו, אבל גם לא בדיוק מבחוץ. קצת מטורף, אבל לא לגמרי בלתי מתאים. ועדיין, הוא בלש. הוא חושד.

  • חרב לנדן בקשת מידע. פרישת יתדות ב־_כאן ועכשיו_ שלי, חיתוך לפי קו־אש לזירה.

תדהר פונה אל הדלת וצועד החוצה בנחישות.


הסמלים על הגוויה של הגברת עם הנעל הבודדת עריכה

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית