FANDOM


תפריט האתר: מונטאז' חלקי הסיפור, חלקי השחקן, חלקי העולם, אירועים, היסטוריה, עולם, כוחות ומתנות, קישורים, בעלים: אין



חזרה לעמוד הקודם...

איוב

הגוויה מכוסה בשמיכה מוכתמת בדם. היא נחה על הקרקע כשרק ידה מציצה מתחת לשמיכה, כמעט ומגיעה לדלת הבית.

ברכב משטרתי קרוב, בשקית ניילון גדולה, ישנו תיק קטן ומצועצע, ובשתי שקיות קטנות - טלפון סלולרי שנמצא ליד הגוויה וצמיד יפה-מדי. על הטלפון יש ארבע שיחות שלא נענו, כולן מהדקות האחרונות. אבל המכשיר במצב שקט ולא רוטט, וסמל ירון בקר שמופקד על הרכב עסוק יותר מדי עם המכשיר הרועש והרוטט שלו.

יונתן

קליין מתקרב אל הגוויה, הוא מריח את הדם, מרים את השמיכה, בוחן את הדם, את הגופה, את סימני האלימות... ריח הדם... מתחיל להשתלט עליו, הוא בוהה בכתמי הדם, בצורות הנוצרות על ידם... רעב... כעבור מספר שניות הוא מכסה את הגופה בשמיכה וקם על רגליו.

קליין סוגר את עיניו, מנסה להתרכז במראות שראה מתחת לשמיכה. היו שם חתכים רבים. החתכים, בבשר, בעור, בגוף. למרות הנזק הוא מזהה שהם אינם מקריים. הם סימנים. אבל הגוף שכוב, בצורת חצי ירח, מונע ממנו להבין מה בדיוק הסימנים מסמנים.

ושוב ריח הדם. ריחו עמוק ונתיביו עמוקים. הדם... הדם מרתק את קליין, ממלא אותו בהבטחות לעונג.

הדם.

גול

אורנה שטטמפלר, עומדת עם שקית ניילון גדולה, מככחת בגרונה, "אלו היו על הגוויה, אם תרצה להביט בהם", היא אומרת ומניחה את השקית בזהירות בחצר.


יונתן

הדם ממלא את קליין. קשה לו לעזוב את העונג והכאב שמלווה את הריח.

גול

אורנה מנענעת בראשה ומתרחקת.

פאזיל

הבחור המוזר עם החליפה מעיף מבט אחרון בערפד המעורער וממהר אחריה לתוך הבית.


יונתן

קליין בוהה בשטטמפלר לרגע, זה נראה כאילו הוא ומחשבתו במקום אחר... בצוואר שלה (שטטמפלר)... ניבים מתחילים לצאת... לא עכשיו, זה לא הזמן (הוא אומר לעצמו) ... הניבים נכנסים...

"כן כן, אני רוצה לראות את זה" הוא אומר ומתחיל לבחון את האפשרויות לתקוף את הקצינה ואת העדים האפשריים... רעב...

המדובר בתגובת רעב יחסית די חריגה לקליין

קליין בוחן את תוכן השקית...


שיחה בין קליין ליוניס עריכה

תינוק

אייפון, כיסוי מגן שחור. ופתאום, בלי רטט או צליל, הצג נדלק בשיחה נכנסת, ומופיעות המילים:

מר מוזר

home

Answer - Decline

יונתן

קליין לוחץ על כפתור המענה ומקשיב...

תינוק

"אניטה?". קול של גבר בשנות ה-20 או ה-30 לחייו. יש משהו יוצא דופן בקול הזה. אבל מה? קשה לקליין לומר.

"אניטה?".

הדממה. זה הדבר המוזר. הקול נשמע על רקע של דממה מוחלטת. דממת ריק. דממת קבר.

יונתן:

"מי רוצה אותה?" אומר קליין בקול רגוע, שולף פנקס ועט ומסמן לאלכס ליטווק (אחד מפקודיו) להתקרב אליו במהרה - "תאתר לי השיחה" הוא כותב בפנקס ומראה את שכתב לאלכס.

"מי מחפש אותה?" הוא אומר בשלווה.

תינוק

"תן לי לדבר איתה עכשיו".

יונתן:

"מדבר פקד קליין ממשטרת ישראל... לצערי עלי לספר לך שהיא נפטרה, עם מי אני מדבר? אתה קרוב שלה?" אומר קליין ברוגע עם נימה קלה של עצב.

תינוק

"אני...". דממת ריק בצד השני. "אני, כן, אני חושב. רגע, איפה היא?".

יונתן:

"כרגע היא בזירה בדרום תל אביב, אנחנו מעבירים אותה עוד מעט לאבו כביר, אתה רוצה לבוא לזיהוי? מה סוג הקירבה שלך אליה?" אומר קליין בנימה רגועה.

קליין מחפש בחפצי הגופה תעודה מזהה כלשהי...

תינוק

"אה, זה לא הכרחי. תודה".

ניתוק.


יונתן

נו אלכס מה מצאנו?"

קליין בודק של מי המספר המזוהה תחת השם 'מר מוזר'

תינוק

טלפון קווי מכתובת בשכונת נוה צדק. רשום על שם סישל נסים.


יונתן

"אלכס, תבדוק לי מה יש לנו על הבחור הזה 'סישל ניסים'" קליין אומר ומתכופף לבחון שוב את סימני הטראומה שעל הגופה,

רק אדם זאב יכול לגרום לסימני האלו

"אלכס, תגיד לא מצאנו תעודה מזהה?" הוא שואל.

קליין מעביר את ידו על אחד הפצעים הפתוחים של הגופה, מביט לצדדים, רואה שאיש לא מביט בו (למעט אלכס) וטועם את טעם הדם.

תינוק (עם תיקוני יונתן)

אלכס ניגש לצד, שולף את המסוף ומזין פרטים, תוך זמן קצר מתקבלים במסוף הפרטים הבאים:

(פרטים על סישל ניסים): סישל נסים; שם אב: אברהם; תז: 023119083; ת.לידה: 11.4.1952; מקום לידה: ירושלים; כתובת אחרונה: הרצל 52, תל אביב, קומה 3; ת.פטירה: 11.4.1996; מקום פטירה: בי"ח שיבא תהש; סיבה: דום לב; מצב משפחתי: גרוש, ילדים: 2 (יונתן אברהם, גבריאל רפא), מקצוע: צהל קבע; שצ: צהל קבע סאל; השכלה: אקדמאי ישראל; ר. פלילי: אין; הוצלפ: אין; תוקף דרכון: בוטל; ביטוח בריאות: צהל מטה; התראות בש: רמה 3; סטטוס מעקב: הופסק 13.4.1996 (פטירה); מגע: רמה 3 סטטוס מעקב הופסק 13.4.1996 (פטירה).

"מה אתה אומר?" שואל אלכס ומראה את המסוף לקליין.


יונתן

"מעניין האם זה הבן זונה שדיברתי איתו... רמה 3 הא..." קליין מחזיר את המסוף לאלכס,

"תגיד אלכס החארות מצאו משהו?" קליין אומר ומניד את ראשו לכיוון הקבוצה שנכנסה אל פנים הבית.

איוב

כאשר קליין מרים את השמיכה ומציץ בגויה, השכובה על גבה, הוא בעיקר רואה את הפציעות החמורות, שעוטפות את גופה במעטפת של שריר קרוע ודם. הפציעות רבות וחלקן... מוזרות?

הוא מתעסק כמעט בהיסח דעת בנושא של מר מוזר, ובנתיים מנסה להבין את הגוויה. הוא רואה חתכים בגופה, שמשהו עם ציפורניים קרע לתוך הגופה, עמוק, חותך עור ושרירים עד העצם, ואפילו בה השאיר סימנים. אבל הפצעים לא דיממו מספיק. בדיקה עמוקה יותר תאשר זאת, אבל כבר עכשיו מארק משוכנע שהסימנים הברורים של ציפורני חיה, הגיעו לאחר מותה של הבחורה.

הסימנים המוזרים, הם לא חריטות (Glyph) של אנשי זאב, בזה הוא בטוח. אבל הם דומים מאד, קשה לפספס זאת, הם יכלו להעשות בציפורניו של איש זאב. אבל מה הם מסמנים?

העלמה לבושה בשמלת ערב לבנה, שערה הגלי, בלונד במקור, מקשה אחת עם הדם, נח כקסדה על ראשה. רק ידה הימנית, המושטת לכיוון דלת הבית, נותרה כמעט ללא פציעה.

על רגלה השמאלית יש נעל לבנה, אך את בת זוגתה לא ניתן לראות על רגלה הימנית.

טעם הדם שלה שונה, מיוחד ומרוכז. היא אדם, בזה אין שום ספק. אבל קרה לה משהו. האם זה בטקס או לפניו, קשה לדעת בהווה. אבל הדם שלה מרמז על כוחות מיסטיים.

אולי היא מהדם של אנשי הזאב (kin), הוא תוהה לעצמו, כאשר דני עוז פוסע לצידו להסתכל איתו על הגופה.

והדם. טעם הדם שוב גואה. הוא מבין שהוא עשה טעות נוראית, מקודם הוא רק הריח את זה, וכבר הריח כמעט והשתלט עליו. עכשיו כשהטעם בפיו, הוא נוזל אל תוך גופו, ממלא אותו בחום והבטחות לריחות של שמש, שמחה ואושר.

כל גופו של קליין מתכווץ בכאב איום שעולה מהלב, כקרן של אש שבוערת את דרכה אל תוך ראשו של קליין עד לקצות ניביו.

הכאב הפתאומי, גורם לקליין לאבד שליטה לרגע בגופו, והוא כמעט כמו מתקפל, ידיו נוגעות ברגליו, לפני שהוא במאבק עצום, מצליח זמנית להחזיר את השליטה לעצמו.

הדם חזק ומרוכז בצורה שלא תאמן, הוא מבין. אבל מפחידה הרבה יותר ההבנה שלו, שכמו דם של ערפד, הפעם השלישית שהוא יפול תחת טעמו של הדם, הוא כבר לא ישלוט בעצמו ומה שלא שוכן בדם, ישלוט בו. הוא גם מזהה שהגוויה הזו חתומה, והחתימה תהיה על גבה.

דני מסתכל עליו, בוחן אותו, "אז מה אתה מבין מזה?" הוא שואל.


יונתן

קליין נושך את שפתיו ומתאמץ להסתיר את הכאב,

"כלבלב, אל תעמוד מאחורי אלא אם אתה רוצה לאבד איזה חלק חיוני בגוף שלך" נוהם קליין לכיוונו של דני עוז.

קליין הופך את הגופה ומחפש את החתימה...

איוב

דני עוז נוהם לעצמו, מגחך. עיניו הקטנות מציצות מתוך קפלי השומן, שממשיכים על פני כל גופו. ריח הזעה החזק והדומיננטי שלו, מתערבב בריח הדם המפתה של מאמיניה של גאיה. הוא עונה לו, אך מבטו של קליין כבר חזר אל הגופה, הופך אותה.

רק כשהוא נוגע בגופה הוא מבין את הטעות הנוראית שהוא עשה. מגע הדם בידו מעביר בו רטט של תענוג שעולה במעלה ידו עד לליבו. זו הייתה הפעם השלישית. ריח, מגע וטעם של דם התערבבו יחדיו, מבלבלים את חושיו של קליין בעונג הדם.

TheSingleWhiteShoeCaseGlyph

אף אחד מהנוכחים כנראה לא חש או ראה את הדבר הבא, אבל קליין רואה כיצד דבר מה, ערפילי, כסוף, זורם מהגופה במעלה ידו, מתפשט בדם גופו.

ומבין כל הסימנים על גבה של הגברת, אחת קופצת לעינו, זו שבאזור [L4].

אלכס עונה לשאלתו הקודמת של קליין (שמאז הוא כבר שכח אותה, למרות שהייתה רק לפני כחצי דקה) "אורנה מתחקרת אותם. לא נראה שהם מתקדמים לאן שהוא."

איוב

"ומה אתה רוצה שאעשה עם האדם שאיתרנו?" אלכס מצביע על המכשיר שבידו.


יונתן

"כוס אמק, משהו יצא מהגופה ונכנס לי ליד" מצטווח קליין ברוב איפוק. אין לו ספק ששמעו את הצרחה שלו טוב טוב בתוך הבית.

קליין קם, לוקח צעד לאחור, "מה אמרת?" הוא אומר לאלכס... ומביט על ידו נוטפת הדם,

הוא שולף מטפחת ומנגב את היד, "תביא את הנה את הכלבלב (דני עוז), שיגיד לי מה הסימן הזה" הוא אומר לאלכס בכעס ומצביע לעבר הסימן "ומהר, מה אתה עומד כאן ומביט בי!"


הסמלים על הגוויה של הגברת עם הנעל הבודדת עריכה

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית