FANDOM


תפריט האתר: מונטאז' חלקי הסיפור, חלקי השחקן, חלקי העולם, אירועים, היסטוריה, עולם, כוחות ומתנות, קישורים, בעלים: אין


  • זרם: חשכה.
  • משתתפים נוספים: פתוח.
  • צורת הרצה: רגיל

עמוד קודם

עמוד קודם נוסף

יונתן

קליין קם, לוקח צעד לאחור, "מה אמרת?" הוא אומר לאלכס... ומביט על ידו נוטפת הדם,

הוא שולף מטפחת ומנגב את היד, "תביא את הנה את הכלבלב, שיגיד לי מה הסימן הזה" הוא אומר לאלכס בכעס ומצביע לעבר הסימן "ומהר, מה אתה עומד כאן ומביט בי!"

איוב

אלכס היה מחוויר אם רק היה יכול, כשהוא שמע את המשימה שהטיל עליו מארק. הכלבלב המדובר, דני עוז, במלוא משמניו ובמסלול ההתאבדות הנוכחית שלו, דומה היה לקטר שהולך להוריד חצי מהחצר עימו. דני, אחד מהלוחמים המוטרפים והמסוכנים בלהקות ישראל, הוא גורם שעדיף להמנע ממנו כמו מאש, דמוי-אדם שהיה בקרבות של ים המלח ושרד. אלכס כבר אבד חבר במלחמות, ולא היה לו שום רצון להצטרף אליו.

למזלו של אלכס, הוא לא נאלץ לגלות ממי הוא פוחד יותר, דני או מארק. דני, עדיין מצחקק מידי פעם, כולו רוטט וקופצני, יוצא מהבית, מתקרב לקליין ומנסה לתת לו תפיחה ידידותית על השכם.

"אין לי מושג" דני אומר בחיוך רחב, פיו השמן מתעוות עם המילים, לשונו האדומה-ארוכה מציצה, נופלת החוצה מתוך פיו, מתקררת ברוח. "על איזה מהם אתה מצביע", הוא מחווה על גבה של הגוויה, עליה אפשר לראות כמה חריטות שונות.

"שתיים ושבע עשרה דקות היא אומרת, " דני מהמהם לעצמו בעליזות, "שתיים ושבע עש.. המממ..." הוא מגרד לעצמו בשער הראש, בקדחתנות, מביט אל הירח וחושב.

יונתן

"זה" הוא מפנה את מקל ההליכה שבידו אל הסימן (ונשאר רחוק ככל האפשר מהגופה):

TheSingleWhiteShoeCaseGlyph

"זה נראה כמו אחד הקשקושים שלכם",

איוב

"אחד הקשקושים," דני שואג בצחוק, חתיכות רוק ובשר עפות לכל עבר, "איזו עלוקה שמנמנה אתה". הוא תופח למארק שוב על השכב בעוצמה שהייתה מועכת טנק, מסתכל מקרוב על הגופה.

משהו גורם לו להרצין, כל משמניו רוטטים לכדי רוגע, עיניו הקטנות והחזיריות עוקבות אחר הסמל. "הו..." הוא אומר, "אתה לא צריך לפחד מהם, הם מתים כבר אלפי שנים. גזע קדום, של אנשי-פר. מוקול, שליחי הירח. הם מתו עוד לפני שאתם, העלוקות, הרסתם את המציאות".

יונתן

"ומי בדיוק יכול לצייר סמל כזה על הגופה?" קליין שואל.

איוב

"כל אחד שמכיר את הסמל. זה סמל נדיר בשימוש, אך מוכר מסיפורינו היטב", עונה דני למארק קליין באדישות. מארק שבוחן את דני ואת ההילה שלו, מזהה גוונים צהובים-ירוקים המסמנים לעיין המקצועית, כאילו היו רמזור, שדני אינו אדיש כפי שהוא מעוניין להראות, אלא מלא פחדים.

יונתן

קליין מביט בדני עוז בחשש, 'פחדים, זה כנראה לא טוב בשבילי' הוא חושב.

הוא שולף אייפון ומצלם את הסימן ולאחר שולח את התמונה ליהונתן דרורי - פירמוג'ן טרמר.

'מה זה?' הוא רושם ושולח...

לאחר הוא שולח הודעה שנייה: 'גזע קדום של אנשי-פר, מוקול, שליחי הירח. זה מה שדני עוז אומר!'

לאחר הוא שולח הודעה שלישית: 'לנקות את הזירה? ולהעביר את הגופה להיס?'

גולה - אורנה יוצאת אל החצר

אורנה מקישבה לחלופי הדברים בין קליין לעוז. הערפד נראה חיוור מהרגיל, הזאב לעומתו נראה רגוע רק מיוזע יותר. אנשי פר נשמעים כמו סוג חדש ומיותר לחלוטין של צרות.

"מספר שאלות" היא אומרת כשמארק מסיים להשתעשע עם הטלפון שלו.

"מה מצבך? אנא נסה לא להתעמק יותר מידי בוגרמים זרים במידה והם מצויים בקרבך למניעת הסלמה." הקול שלה עינייני.

"מה גרם למעבר הגורם מן הגופה אליך? שכל הגורמים בזירה יוכלו להמנע מפעילויות דומות."

"במידה ואינך מעודכן גם נציג הרוחות נמצא בזירה ועמו גורם אופורטוניסטי כלשהו. שקול זאת במסגרת הכלים שעומדים כרגע לרשותך לטיפול במצב."

יונתן

קליין מרים את מבטו אל אורנה, "רגע" הוא אומר,

ושולח הודעה נוספת הפעם אל הקובולאש:

'אנחנו צריכים את הכישרון שלך באופן דחוף, ככל והדבר אפשרי'

'לעצור את: סישל ניסים; תז: 023119083; כתובת: הרצל 52, תל אביב, קומה 3; חשד לפעילות על טבעית לא מזוהה'

'אשר במידה ואתה מקבל את המשימה'.

הוא מחזיר את מבטו לאורנה "זה לא רעיון טוב לגעת בגופה" הוא אומר ונועץ בה את מבטו, "...למה את כאן?" הוא שואל.

גולה

אורנה כורעת בסמוך למארק - מעברה השני של הגופה. הוא יכול להריח אותה ולחוש בחום שקורן ממנה. אלמלא הנסיבות וחווית הדם העוצמתית שחווה זה מכבר, ולו הייתה מעט צעירה יותר, ודאי היה נהנה ללגום ממנה. אבל יש גם משהו מטריד באישה הזאת.

"אני כאן כדי להזכיר לך בנימוס המירבי שעל פי נספחי ההסכם שום גורם המעורב בחקירה אינו רשאי להוציא ראיות מזירת הארוע מבלי אישור כלל הגורמים המעורבים", היא אומרת בלי כחל וסרק. ומארק קולט שבשונה מכל גורם אנושי, נשי בעיקר, בו נתקל היא נראת לא מושפעת במיוחד מקרבתו. הדופק שלה לא מאיץ, סומק לא עולה בלחייה, מבטה לא מתערפל.

"שים לב, זאת הפרשנות החיובית שלי למצב." היא עוצרת לשם הדגשה "פרשנות אחרת תהיה להגדיר אותך כמפגע מיסטי-תברואתי ולעשות כמיטב יכולתי להכניס אותך להסגר, פעולה בה לא אהסס לנקוט אם תבחר אתה, ביודעין או שלא ביודעין, לעורר בעיות." היא עוצרת שוב. מארק עדיין שותק.

"אני עדיין מכירה בך כנציג הערפדים בחקירה. אך אולי מן הראוי שתעביר את התואר הפורמלי למי מאנשיך." מבטה שב אל הגופה, אל ידיו המוכתמות בדמה של מארק ומדלג אל הסלולארי המונח מחוץ לשקית הראיות, "ואם סיימנו עם ההגדרות הפורמאליות, אני רוצה לחזור לגוויה בה נגעת בידים חשופות. האם נכון להגיד שמגע ישיר עם הדם יצר את הבעיה?"

יונתן

"יש לך הרבה אומץ שקית דם, בייחוד שאת יודעת פחות או יותר אל מי את מדברת. רוקנתי שקית שכמותך על הרבה פחות ואת לא באמת חושבת שחתיכת נייר שמבחינתי את יכולה לנגב איתה את הישבן הגדול שלך, תמנע ממני לתלוש לך את הגרוגרת".

"זה הזמן לפחד ילדה, זה עשוי לאריך את תוחלת החיים שלך".

קליין מפעיל את המתנות שניתנו לו - לגורם אנושי נורמאלי דבריו ישמעו הגיוניים וסבירים

האיפון של קליין רועד, התקבלה הודעה חדשה: 'קיבלתי ואני בדרכי,ETA - חמש דקות'.


ביקור לילי ברחוב הרצל עריכה

"וכן, יש להניח שהמגע הישיר עם הדם יצר את הבעיה, אל תתקרבי יותר מידי אל הגופה" הוא אומר באופן אגבי ושולח הודעת טקטסט נוספת לקובולאש: 'מתבקשת זהירות יתכן ומדובר בקינדרד'.

תינוק (תיקוני יונתן)

הודעה נוספת מגיעה לאייפון, מיהונתן דרורי:

"כן. והבא לי מזכרת. דירתך, שעה לפני הזריחה".


גולה

זיעה פורצת מעורה של אורנה, האינסטינקטים החייתים שלה נכנסים לפעולה. היא צועדת שני צעדים מהירים לאחור, מנערת את ראשה ונושפת שלוש נשיפות מהירות דרך האף. המתח עוזב את גופה והיא נושמת עמוקות. מבטה חוזר לקליין והוא ממוקד להפליא, היא נושפת מפיה ומוחה את מצחה.

"אל תעשה את זה שוב." היא אומרת כשהיא פוסעת חזרה למולו. אין בקולה פחד, גם לא כעס. "אין לנו פנאי למשחקים שלך".

"מה לגבי הסלולארי?" היא מחווה בראשה לעבר המכשיר של אניטה המוטל על הקרקע.

יונתן

"מה את? כלבלב?"

קליין בודק את ההילה של אורנה

פאזיל

בזמן שקליין עסוק בבדיקה, ירון תדהר בוקע מן הבית בצעד קל, מבטו נעוץ בערפד וממשקיו הפנימיים מזמזמים.

  • חרב לנדן בקשת סיוע. תגידי ליתד לשים כוונת על _זה_ ותעבירי לי שליטה. ושיקליט עם סקופ אסטרלי, יש לי רעיון.

"הי, מז"פ, הבאתי ראיות", אומר תדהר כשהוא מנופף בשקית הגהות. מאחורי השקית אצבעו משרטטת, כמעט אוטומאטית, את הרונה שמבטלת את האטימה. "תפוס", הוא אומר ושולח את השקית אל עבר מארק קליין ודרך שערי החושים שלו שבדיוק פעורים למקסימום האפשרי בגלל האוספקס.

איוב (עם עריכת פאזיל)

מארק כה עסוק בהילה של אורנה שהוא כמעט ולא שם לב לתדהר. ההילה של אורנה התגלתה כאחת מאותן הילות מעוכות, סבוכות וסגורות בתוך עצמם של בני האדם האלו... אלו שמחזיקים את עצמם יותר מרוב שקי הדם. אלו שקשה לקרוא או לפעול עליהם. הם תמיד היו בסביבה, אבל ככל שעובר הזמן הם תופסים יותר ויותר תחת. קליין יודע שהוא יכול לקרוא את ההילה המעוכה הזו ולעבור דרכה אל הדם. אבל האם כאן הוא המקום?

ואז השקית עפה אליו.

האינסטינקט הראשוני שלו, באופן טבעי, הוא לתפוס אותה. לא צריך מהירות על בשביל זה. אבל אז מבטו נופל אל תוך שחור האבן, אל המקום בו נחלים כסופים זורמים כמפלים. אל המקום בו הכדור הוא מרובע והפינות נוזלות. אל הצד השני. אל המקום בו זוועות מוות שולחות אלפי קנוקנות לתפוס אותו. שד עצום עומד לפניו, רגליו באדמה וראשו בשמיים והוא קוטף נשמות. מבטו של השד מפלח את דרכו מהצד השני כחנית, מנסה לפגוע בנשמתו המתה ולגזול את שארית דמה... למזלו השקית פוגעת בפדחתו יחד עם האבן שבתוכה ומזעזת אותו בחזרה לתדהר לפני שמבטו של השד מצליח לאחוז בו.

לשבריר של שניה הוא רואה את תדהר ומבחין בכמה מורסות קטנות ושחורות על ידו הימנית. מורסות אשר נראות כמו עשויות ממעשה טוויה של עכביש, אין סוף קנוקנות זעירות נעות במחול טוויה רצחני אל תוכו של תדהר. ואז כדור האבן נופל, כולו רוטט במשהו כל כך מת שהוא נראה חי.

תדהר, צופה בהנאה באבן שעולה במסלול בליסטי כה מדויק אל ראשו של קליין, ופוגעת - פוגעת במשהו כסוף שלרגע מבהיק בעיניו של קליין ונעלם.

  • חרב ליתד בקשת מידע. מה יש לך בסקופ האסטרלי?
  • ...
  • חרב ליתד האם שומע?
  • ...
  • יתד?

יונתן

קליין די בהלם ממה שקרה, כרגע נכנס בן אנוש לחצר וזרק לו אבן בראש.

הוא מביט במבט המום בתדהר, "אני מניח שיש לך סיבה ממש טובה לכך?" הוא שואל בנימה ברורה של איום. "אלכס תביא הנה את כולם, נראה שיש צורך בלימודי נימוסין והליכות לילדון".

"צאי החוצה מהר" הוא נוהם באיום ובדומינייט לכיוונה של אורנה.

"ואתה תישאר כאן" הוא נוהם בדומינייט לכיוונו של תדהר.

יונתן

אלכס מסמס לשני הערפדים האחרים מהצוות 'תגיעו מהר!'.

פאזיל

תדהר מחניק פיהוק, אבל מציית למארק לחלוטין. הוא לא הולך לשום מקום.

  • חרב לנדן בקשת סיוע. העלוקה עומדת לתקוף ואיבדתי את היתד. אני צריך תחליף. _כאן ועכשיו_.

"שמע, קליין", הוא מסביר, "שמעתי את הדיבור שלך עם השקית דם, ואני מבין אותך. באמת שאני מבין. אתה ערפד, וונטרו, ומגניב וחזק. ולא מתאים לך לציית לשקיות דם. אבל אתה כאן לבד. כלומר, יש לך את הליצנים באוטו, אבל הם אפילו לא יכולים להכנס לזירה בלי לגרום לתקרית דיפלומאטית, וגם אם היית מכניס משאית מלאה בליצנים, לעזור לך הם לא יכולים. אין לך גיבוי מהשבט שלך, אין לך גיבוי מהשריף שלך, ויש לך ששה צלפי לגיון שמישהו עם ראית נולד פרש באזור. ולך תדע איזה עוד משאבים מהאגף הקצינה יכולה להפיל עליך". תדהר לא מזכיר את העובדה שהוא איבד קשר עם היתד שלו. לא נעים לו להטריד את קליין עם פרטים שוליים.

"אתה כנראה היצור השלישי בעוצמתו בזירה הזו", ממשיך תדהר כשהערפד ההמום מחוצפתו מסרב להגיב. "רחוק מעלינו, בני־האדם, כפי שהטורקי ודני עוז נמצאים רחוק מעליך. אבל אתה פגוע. התנהגת בחוסר זהירות ואכלת זין, ועכשיו, עם כל המהירות שלך, אתה לא מצליח לתפוס שקית ראיות שנזרקה אליך בזריקת סבתא, ועל־ידי שקית דם. אני בספק אם תספיק לגעת במישהו לפני שתמצא את עצמך עם יתד בלב – ואז אני והקצינה נחליט איך אנחנו מחלקים את השאריות שלך בינינו". או בין היורשים שלנו, הוא חושב לעצמו בעליצות.

תדהר מושך בכתפיו ומחייך בידידותיות כנה, גם אם חלקלקה ורירית במקצת. "בבקשה, מארק. אני יודע שיש בך חיה, ואני יודע שהחיה הזו לא טיפשה, אז אני פונה ליכולת השיפוט שלה. למרות הדם הנעלה שלך, כרגע, במקום הזה, אנחנו, בני־האדם, מחזיקים את הביצים שלך ושלה שלך בידיים שלנו. בואו נעשה מאמץ לשתף פעולה".

אם מארק מסוגל לגייס את קור הרוח הנדרש כדי לשים לב למה שקורה בתוכו, הוא יבחין שלמרות שפטפוטיו של תדהר מעלים לו את הסעיף, הביסט שלו רגועה בצורה בלתי־רגילה.


יונתן (עם תוספות פאזיל) - יונתן: תיקונים לאחור...

קליין מפעיל סלריטי ומגביר את הכוח שלו, הניבים שלו יוצאים, תוך רגע ידו תופסת את צווארו של תדהר ומרימה אותו חצי מטר באוויר, "אתה באמת חושב שהצלפים של דרורי או ההסכם העלוב הזה יעזרו לך, שקית דם, אני רק צריך לסגור את היד שלי ואתה הופך לשקית דם משומשת",

אלכס מביט בהלם במה שקורה מסביבו. הוא יכול לראות בברור את נקודת הלייזר האינפרה־אדומה, בלתי־נראית לעיניים אנושיות, שמתייצבת על החזה של הבוס שלו, בדיוק במקום הנכון, אבל לא עולה על דעתו להביט סביב ולחפש את הצלף.

קליין מטיח את תדהר בקיר בעוצמה והלגיונר נאנק כשכתפו נפרקת ממקומה. ידו של קליין עדיין לופתת את צווארו של תדהר וציפורניו מתחילות לפצוע את הבשר. "כדאי לך לחשוב טוב לפני שאתה ממצמץ לידי, בפעם הבאה אני לא אהיה כל כך נחמד" הוא אומר בלחש ובאיום.

יונה מתחיל לטפל בכאב ובנזק לכתף במומחיות ותדהר מתחייך אל הערפד. "מה, תהרוג אותי? לא נראה שלך זה הזיק".

  • מגן לחרב דוח מצב. יתד נפגעה קשה בנסיבות לא ברורות. מחליף בשטח. קבל פיקוד עצבי על תת־זירה.

קליין זורק את תדהר על קיר הבית בעוצמה. "שקיות דם" הוא אומר לאלכס ומגחך, "תנקו את הזירה ותעבירו את הגופה להיס" הוא אומר.

תינוק

הטלפון של קליין שוב רוטט. הודעת טקסט, מ"מתקשר לא ידוע", שלקליין הוא ידוע היטב.

"מזכרת"

גולה

כשהוא מרים את ראשו הוא רואה שוב את אורנה מולו. היא הלכה כשהוא אמר לה ללכת. לא לגמרי ברור לה אם בגללו או בגלל שהיא חשבה שמן הראוי לתת לו זמן להרגע. עכשיו היא רוצה לדבר איתו. אולי המשחק עם הליגיונר שיעשע אותו מספיק בשביל להרגע ולנהוג בהגיון. היא רוצה להתקדם. יש הרבה קצוות פתוחים, יש ערמת בעיות שרק הולכות וטופחת ומארק מסרב לעבוד בכפוף להסכם. היא שוקלת את מילותיה בקפידה. היא לא רוצה להוציא את התותחים הכבדים שלה עליו. היא מעדיפה לשחק את הקלף הזה רק כמוצא אחרון. ואולי אין צורך.

"היס לא יקבלו את הגופה בלי האישור שלי", היא אומרת וקליין קולט שהיא מאמינה בזה. ולמרות שהוא מעדיף לחשוב עליה כעל עוד שקית דם הוזה אורנה לא נראת כמי שנוטה לשוגות בחלומות.

"תן לי בבקשה להבהיר מר קליין: הנסיך שלך חתום על ההסכם. אתה מנסה לפעול בניגוד לחתימתו ומורה לאנשים שלך לפעול כמוך." היא עוצרת ומביטה בו בריכזו "אני הגורם שאחראי על ניהול החקירה תחת ההסכם ונספחיו. אתה יכול להפחיד אותי, להכות אותי או להרוג אותי, זה לא ישנה את העובדה שאם תפר אותו, לא בפני תצטרך לתת את הדין."

"אנא, מר קליין, במלוא הנימוס, שתף איתי פעולה."

פאזיל

תדהר מקלף את עצמו מהדשא. קול קליק עז נשמע מכתפו. "מה אתה אומר, מר גזע עליון? שולם שולם, לפחות לבינתיים? או שאתה באמת מעדיף את היתד?"

גולה

אורנה נועצת בתדהר מבט מהיר. היא תוהה מדוע שקית הראיות שהוא השליך לעבר קליין לא היתה סגורה וחתומה על פי הנהלים ברונת הגנה. היא תברר את זה מאוחר יותר. "כולנו מיצגים כאן גורמים המעוניינים במוצהר בשיתוף פעולה. מחובתינו להתנהל בהתאם לדרישותיהם באופן המקצועי ביותר ורצוי לא הסחות דעת מיותרות."

מבטה שב לקליין. היא תוהה האם הוא מסוגל לשמוע אותה דרך זלזולו המופגן בבני-אדם. 'בסופו של דבר', היא חושבת לעצמה ,'אין לו באמת ברירה'. היא רק מקווה שהוא לא יחבל מידי בחקירה עד שהיא תצליח להחדיר את זה דרך גולגלתו העבה.


יונתן

קליין, לוקח צעד אחורה ומרים את הידיים, "סליחה חברה כנראה לא הבנתי את מקומי ואת יחסי הכוחות" הוא אומר במרירות. "אומנם פרימוג'ן טרמר ביקש ממני להביא את הגופה להיס, אבל אני לא רוצה בעיות".

"בוא נלך, אלכס", הוא אומר וצועד אל מחוץ לזירת הרצח.

להמשך

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית