FANDOM


חלק תשיעי (לערך) בחקירה של מקרה הרצח של העלמה עם הנעל הבודדה.


תפריט האתר: מונטאז' חלקי הסיפור, חלקי השחקן, חלקי העולם, אירועים, היסטוריה, עולם, כוחות ומתנות, קישורים, בעלים: אין

עץ סיפור החקירה


יונתן

אופנוע שחור גדול וכבד מגיע לזירה, אביתר בן חיון לבוש במעיל עור שחור מוריד את הקסדה ומסיר את הכפפות (עדיין יושב על האופנוע).

הוא מהנהן בנימוס לכיוון אחד מקציני המשטרה שמברך אותו לשלום. "היכן המקסימה שלי? (אורנה)" הוא שואל את הקצין וזה מסמן לו לעבר הבית.

אביתר יורד מהאופנוע מוציא מאחד התאים הצדדיים מזוודה שחורה ומתחיל לצעוד לעבר הבית.

הוא חולף על פני קליין ונועץ בו ובבחורה שלצידו מבט.

['מטרה ב' זוהתה']

הוא נכנס אל חצר הבית רואה את אורנה, עומדת ומדברת עם עוז "הא כפרה, שלחו אותי לעזור לך, מה את רוצה אני לעשות?" הוא מחייך אליה. "עוז" הוא אומר ומהנהן לעברו כאות שלום ונועץ מבט רציני בגופה.

['מטרה א' זוהתה']


יונתן

"יש לכם מידע בשבילי לגבי הגופה, לפני שאני מתחיל לעבוד?".

[אביתר התבקש להגיע לזירה על ידי שני גורמים, ראש מסדר הרמס בישראל ואגף איקס, הוא נשלח על ידי שני הגורמים על מנת לסייע לאורנה בכל צורה נדרשת]

אביתר עם סיגריה בפה, מוציא גיר לבן ומתחיל לסמן על הרצפה מסביב לגופה ועל הקירות כל מיני סימנים לא מובנים (קסם: יצירת רונות לחסימת ראייה מיוחדת).

גולה

אורנה נועצת באוחיון מבט תמה. היא חשבה שהוא הגיע כאגרול מטעם האגף - כח שיטור מחוץ לגבולות הזירה שמטרתו למנוע זליגות ואובדן מידע - אבל בברור לא זה המצב.

"מר' בן-חיון", היא אומרת למרות שהיא יודעת היטב את שמו הפרטי, "אני רוצה לוודא שאתה נמצא כאן כנציג הקוסמים, כל השתלבות אחרת בחקירה איננה מתקבלת על הדעת."


יונתן + איוב

"אורנה אל תזייני לי את השכל עם הנציגויות האלה, אני כאן כדי לעזור לך וכדי לשמור עלייך".

הוא ממשיך לסמן את הסמלים על הקירות ולאחר מכן הוא מסמן כוכב מחומש מסביב לגופה, מבצע בידוד ראשוני (קסם: יצירת מעגל רוחות).

אז, הוא ממשיך לבצע (קסם: גילוי וזיהוי אנרגיות על טבעיות) בניסיון לזהות ולגלות אנרגיות על טבעיות באיזור ובפרט הוא מנסה לבדוק קיום של אנרגיית מוות בגופה. הוא עומד מעל הגופה, ובזהירות נותן לשלושה נוצות לפול מידו על הגוויה. נוצה אחת של עורב, של יונה ושל תוכי. התוצאות מטרידות.

התוצאות הראשונות סבירות ביותר, אנרגיית המוות היא בדרגה בינונית.

הוא יודע שרוח שכמות אנרגיית המוות שהיא מייצרת היא חלשה, לא יכולה להחזיק את עצמה, והיא שוקעת מעדנות לסופה (אל מחוץ לעולם שלנו), יהי זה גן עדן, גיהנום או בודהה.

אנרגיה חזקה מלמדת כי הרוח כה עמוסה ברגשות והווית המציאות, שהיא לא יכולה לעזוב, היא תקועה בתוך החלום שלה, וכרוח היא מסתובבת בהריסות חייה (נשארת בעולם שלנו).

אביתר יודע שיש קוסמים שחולבים אנרגיה רבה מרוחות שמפיצות אנרגיית מוות חזקה (הוא לא יודע איך עושים את זה), הן כי זו אנרגיה שמתקבלת כמעט בחינם, אמרו לו כי אסור לתת לרוחות האלו להמשיך ולהסתובב בעולם שלנו, צריך לשלוח אותם לדרכם (הוא לא יודע איך עושים את זה).

והדרך של רוחות ארוכה. בין כדור הארץ לגן עדן ישנו מרחב עצום שהרוחות מבלות בו - עולמות המתים. כדי לנוע בהם, על הרוח להכיל לפחות אנרגית מוות חלשה. כך הם לא ישקעו מהר מידי, אבל גם לא יצופו אל תוך המציאות מבלי להצליח לברוח ממנה.

אנרגיית המוות הבינונית כאן נשמע כמו מקרה קלאסי של רצח, כאשר הרוח מצליחה לשמור על האישיות שלה במידה סבירה.

אבל יש כאן סוג נוסף של אנרגיה והיא אנרגיה פוטנציאלית והיא בעוצמה חזקה ביותר. עוצמת השווה לעוצמה של פצצת מימן וזו תוצאה מטרידה ביותר.

אם מישהו לא חיובי יתעל את האנרגיה הזאת הוא יכול להכחיד את תל אביב.

הוא עובר במוחו על האפשרויות הפתוחות - הדבר הטוב ביותר, הוא להשתלט על האנרגייה הזאת, להפוך את זה לצומת ולהקים כנסיית קוסמים סביבו (דבר שהוא לא יודע איך לעשות).

אם האפשרות הזו לא פתוחה, צריך יהיה לשחרר את האנרגיה כאן בזהירות רבה (דבר שהוא גם לא יודע איך לעשות).

היות ומדובר בברור ברוח מתפקדת, אביתר מנסה לאתר את מיקומה הנוכחי (קסם: חיפוש וגילוי רוחות) - הניסיון לאתר את מיקומה, הוא פשוט. טקס שחוזר למאה ה 16, המערב חלב גדי, דם ועיניים של בז. התוצאה היא שהרוח אינה כאן.

כשהוא מסיים הוא נראה מוטרד, הוא מביט ימינה ושמאלה כאילו הוא מחפש דבר כלשהו, הוא מרים את מבטו לאורנה "הרוח שלה לא כאן ואין כאן שום דבר שיכול לספר לי מי רצח אותה ולמה רצחו אותה".

בינתיים הוא מדווח לדוד אלכסנדר ראש מסדר הרמס בישראל בSMS:

  • 'יש כאן אנרגיה פוטנציאלית והיא בעוצמה חזקה ביותר. עוצמת השווה לעוצמה של פצצת מימן, תשלח מישהו שיתעל אותה, אני לא יודע איך עושים את זה'.


גולה

אורנה מהנהנת קצרות. גברים נוטים לקחת קשה במיוחד את הקפדנות שלה, לא ברור לה לגמרי מדוע. כל קוסם אחר היא הייתה מגדירה אוטומטית כנציג הקוסמים, פשוט מעצם היותו היחידי מסוגו בזירה, אבל אביתר עובד ב-X. הוא לא יכול להיות כאן מטעם האגף כי היא נמצאת כאן ואורנה לא תתן לאף אחד, גם לא ל-X, לעבור על ההסכם. היא חייבת לודא שהקוסמים שלחו אותו.

"יש לי תשובה לשאלה שלך, אבל אני לא אוכל לתת לך אותה עד שהחלק הפורמאלי לא יוסדר." היא אומרת ומביטה באביתר בציפיה. הוא מכיר אותה, הוא יודע שהיא לא תזוז מילימטר ממה שהיא רואה כהתנהלות תקינה.


יונתן

אביתר נאנח, "קוסמים, קוסמים יקירתי".

גולה

"מצויין" אומרת אורנה. היא שמחה שהחלק הזה הוסדר, החקירה מעניינת אותה הרבה יותר.

"משהו עבר מהגופה לנציג הערפדים בזירה באותה העת - מארק קליין. חלפת על פניו כשנכנסת." היא אומרת. "הוא הוגדר כראיה אבל מתקשה להתמודד עם ההשלכות." היא מציינת ביובש. "אני מעונינת מאד לברר מה בדיוק עבר עליו".


יונתן

"אם הגדרת אותו כראיה למה הראיה מטייל בחוץ? הראיה ברגע יכולה להעלם לנו". שואל אביתר.

פאזיל

"הוא לא הוגדר רשמית כראיה", עונה תדהר שרכון מעל לשקית הגהות ואוטם אותה מאד מאד בזהירות. "וחשבנו שלא כדאי לפתוח במלחמה רק כדי לעצור אותו. הוא שם בחוץ, והבחורה שלו עוד רגע נכנסת לעימות עם החבר'ה שלי". עיניו רוטטות לרגע כשהוא בודק את הקשר העצבי עם היתד הרלוונטי. "אני חושב שאני אצליח לתקוע אותה לפני שהיא תחסל אותם, וגם אם לא, יש לי עוד יתדות עם הכוונת על הראיה בפוטנציאל. לגיון, אתה יודע".

יונה, תעביר את מה שצריך להעביר ותמלא לי את התיקים על שלושת הליצנים בבקשה, עם ערוצי תקשורת להעברה.

"לא זה מה שמדאיג אותי", הוא ממשיך. "מה שמדאיג אותי זה שבדיוק עכשיו, כשכל החרא הזה צף לנו מסביב לשוקיים, אוסטראליה איבדה את שכבת האוזון שלה לחצי דקה והמצלול הזרים למציאות את הורדת האסלה העצבנית ביותר מאז שאטלנטיס שקעה. האופק נפתח". תדהר מתרחק מהשקית האטומה מבלי להפנות אליה את גבו ומוסיף בחיקוי של מגישה בערוץ הילדים לו היו נותנים להומלסיות עם עצירות לחלטר שם: "קוסמים יקירתי".

גולה

אורנה פוצה את פיה לענות אבל שבה וסוגרת אותו כשתדהר שוצף במקומה. 'הוא מדבר כל כך מהר' היא חושבת לעצמה בעודה מנסה למצוא הקשרים לשלל המונחים שהוא זורק לאוויר: 'שכבת האוזון', 'מצלול', 'אטלנטיס'. 'לא עכשיו!' היא פוסקת אחרי רגע ומתנערת מהנסיון להבין אותו, 'אברר את זה מולו בהמשך'.

יונתן

"מה?" שואל אביתר "אם יש לך חומר כל כך טוב למה אתה נותן לי לעשן לאקי סטרייק?"

גולה

"רבותי," אומרת אורנה בקול רציני, "מר עוז העיד שהגליפים על הגופה הם מסימני המוקלי, אנשי הפר, גורם שנכחד לפני אלפי שנים, כך שיש יסוד להניח שמדובר בנסיון דחיקה רציני. קליין בברור חיוני לחקירת הרצח, אבל יתרה על כך יש סיכוי שהוא סיבך את עצמו במשהו גדול בהרבה." היא נושפת בחוסר שביעות רצון. "אני מעדיפה לא לנקוט באלימות, אם כי אני לא מוכנה לתת לראיות לחמוק מכאן במלוא המהירות." היא מביטה בתדהר - שניהם יודעים כי הלגיון אמור לתת לה גיבוי טקטי במידה והעניינים יצאו משליטה.

"אני אגש לדבר עם קליין אבל בואו נסגור את העניין רישמית. אני מאמינה שנציג הלגיון ונציג הקוסמים מעוניינים להכריז על קליין רישמית כראיה? אני צודקת? מר עוז היכן אתה עומד?" היא מביטה אל הבית והעה שדומה לתהיה עולה על פניה. ידה מתרוממת אוטומטית לשדה הראיה שלה. ראמנוס היא נזכרת עכשיו. יותר היא לא תשכח אותו. "נציג הרוחות לא היה מעורב בעניין עד כה. אני כמובן בעד."

פאזיל

"בטח שאני בעד", קובע תדהר, "זה גם הגיוני, וגם אני באופן גורף בעד כל מה שיאמלל את הקליין האומו הזה, אבל בעיקר אני בעד לתקוע בו סטייק ולשים אותו כאן כדי שהצרות שהוא עושה בחוץ לא ימנעו מאתנו לטפל בעיקר: הכפפה נקרעה. יש חדירה מהאופק לתוך המציאות שלנו".

  • חרב לשלכת דוח שטח _כאן ועכשיו_. אולי הם רוצים לתת לי תעודת עובד מצטיין. אפרופו, יש לי פה עלוקה בסכנת בריחה, תפעילי במטותא לחץ לזרז אטימת ביובים?

גולה

"בוא נצמצם את רמות התוקפנות אם רק נוכל" אומרת אורנה לתדהר, "ממה שאני כן מבינה מהדברים שלך אני יכולה להסיק שהדחיקה הצליחה? הנחתי שאנחנו עדיין נאבקים לעצור אותה. עד כמה המקור שלך אמין?"

פאזיל

"מעניין שאת קוראת לזה דחיקה", משיב תדהר עניינית. "זה כמעט סגנון הרמת המשקולות שאני הכי גרוע בו. ומה שהמקורות שלי מוסרים הם שנצפה חור יפה ומחלט בשכבת ההגנה במשך כמעט חצי דקה, ושזקני אטלאנטיס לא זוכרים שטפון כזה. ואם זה לא קשור בשום צורה למה שהולך פה אני מתחיל מהיום לקנות פיס. מיד אחרי שאני חותך לעצמי את הביצים עם מזלג חד־פעמי".

תדהר מהנהן אל אורנה בהבנה ואז מוסיף "הנפה. הנפה היא הסגנון החלש שלי. כלומר, במשקולות. לא בחיים. תגידי, יש לך מושג מה קורה עם החבר'ה שהשארנו בפנים?"

איוב

"המקורות שלך מסוגלים להגיד כמה נכנסו?" שואל דני את תדהר, "ומאיפה הם באו? מהעולמות החיים או המתים?". זיעה נוטפת ממנו, ושומניו רוטטים מעל שרירים רוגשים. התרגשות? זעם? לא ברור מה מניע את הגוש העצום של איש זאב, אבל עולה ממנו ריח שמוכר לסובבים, ריח עמוק, הריח של תקופות ההזדווגות, אותו ריח שמוביל לטירוף, למלחמות ולמוות.

"זה לא חצי דקה.", קולו כרעם שקט מתגלגל, "גאיה הייתה חסרת הגנה לחצי דקה, אבל לא קל לאכול לתוכה. הרוח, היה לה שעתיים לזחול לכאן. וזה לא אחד. לפחות שניים". הוא נושם לעומק, מרחרח את תדהר. אפשר לראות את החזה העצום שלו מתנפח בריחות הסביבה.

סמדר

לאחר לילה אינטנסיבי של עבודה היידי יצאה לסיבוב בתל אביב של דם, סמים וחיפוש אחר משהו חדש ומרענן. עולה על האופניים, שמה את הציוד בעגלה הצמודה, התחילה לשוטט מסביב למצוא רעיונות לעבודה נוספת.

כאשר היידי עברה באלנבי, היא ראתה את המון השוטרים (ומעט האזרחים). אוטומטית, היא ניסתה להרגיש את שקורה -

אבן. שחורה. מלאת מוות. אדים עולים כנחשים מתפתלים בדלתות הבתים. אשה בשמלה לבנה בורחת על נעל בודדה. מדורה בוערת ושתי פרצופי ילדים מתעופפים באוויר

היידי מרגישה את זה מתקרב אליה. פניה צורבים וידיה רועדות. היא מורידה מעט את הכובע שעל ראשה עד שמכסה את עיניה, מרימה את הצעיף אל פניה ומחנה את האופניים ליד אחד מחדרי האשפה ברחוב. כשידיה טמונות בכיסים, מוסווית היטב ומבלי למשוך תשומת לב אנושית היא נדחקת בתוך ההתקהלות, עוברת את המחסומים של המשטרה, ומתקרבת אל מרכז ההתרחשות.

פאזיל

מהר מאד היא מזהה את מרכז הזירה. את השחקנים הראשיים. הזאב מושך את תשומת־לבה ראשון. היא בקושי נזקקת לחושי הערפד המחודדים שלה כדי להריח אותו. לידו שני אנשים. גבר ואשה. האשה יפה ומוטרדת. הגבר קצת פחות. כולם מתוחים.

"אתה קולט משהו?", שואל הגבר את הזאב בעוד עיניו סורקות איזו פרטיטורה בלתי־נראית.

יונה, נכון לכאן ועכשיו המזהה התאי שלי אמור להנגיש לך את המסד האינטרפוליטי. תן לי קשר לדיפסי ותן לי תשובות לממבו־ג'מבו של הפודל מעין־גדי. עולם מת? חי? מישהו שם בטוח יודע מה הוא רוצה.


גולה

היידי מקשיבה. היא מגלה שהיא נאלצת להתאמץ בשביל לשמוע. משהו מנסה למסך את המילים, איזה רעש סטטי שצריך להתעלם ממנו. היא מצליחה לעשות את זה, אבל ברור לה שהאנשים סביבה לא שומעים מילה מהנאמר. בברור לא זירה משטרתית רגילה.

אורנה מתרחקת מאיש הזאב הגדול. הוא לא מאיים עליה אישית, אבל כשהוא פועל האוויר סביבו הופך דחוס והיא צריכה להוציא אנרגיה רק בשביל להתעלם ממנו. אל הפאלם-X שלה, המוצמד במחבר תיקני לחגורה, מחוברת במהופך מקלדת המשובצרת אל ירכה. אורנה מקלידה בקצרנות, מבלי להביט "להעביר כוננית מחדר שלוש לארבע", זה יגיע לאגף בדרכים העקלקלות האהובות עליו כל כך.ב

הגלגלים במוחה מסתובבים, היא בוחנת את המידע שהצטבר עד כה:

  • דחיקה רצינית התבצעה זה לא מכבר אל תוך המציאות. קשר כלשהו לאנשי הפר. כנראה שתי רוחות נכנסו. "למה שתיים?" היא שואלת בקול בעוד מוחה מדלג הלאה "יש חשדות קונקרטיים?" ואחרי קישור נוסף היא מוסיפה "יש לנרצחת אחות תאומה". האצבעות שלה מרחפות על המקלדת 'שאילתה:סוניה ברון. מידע אחרון'.
  • האבן שנגנבה מעוז התגלגלה לכאן. שוב עוז. מקריות? היא לא מאשימה אותו, ברור שהם באותו הצד בקרב הזה, אבל אולי הוא מעורב יותר. אנשי פר. אנשי זאב. אין לה די מידע אבל צמרמורת אזהרה רצה במורד גבה. "תזהר דני" היא אומרת במפגן חסר תקדים של קרבה, כי היא מעריכה אנשים שאיכפת להם ממה שהם עושים, בעיקר כשמה שהם עושים חשוב גם לה.
  • תדהר צודק, ראמנוס ובני לא יצאו מן הבית מזה דקות ארוכות. "צריך לבדוק מה קורה שם בבית" היא אומרת ספק לעצמה ספק לנוכחים.
  • וכמובן ישנו קליין. חייבים לבדוק אותו, אבל גם אם תקבל אישור מכולם יש סיכוי שהוא לא ישתף פעולה. למה הוא לא מסוגל לעשות את מה שנדרש? ואולי מישהו אחר צריך לדבר איתו? היא לא אוהבת להתעסק בשאלות הללו, הן בזבוז זמן מוחלט. צריך לעתור לנסיך שלו, המצב חמור מכדי לתת למישהו לנהוג בחוסר אחריות. היא מקלידה שוב "מידע חיוני אצל קליין. מסרב לשתף פעולה. בקשה להתערבות. דחיפות:גבוהה. חשיבות:גבוהה."

יש עוד מידע, אבל היא רוצה לעבור על ההודעה שממתינה לה מזה כמה דקות. היא שולפת את הפאלם מתוך החגורה וקוראת.

סמדר

היידי מתקדמת בשקט קדימה. ריח עז מציף את נחיריה, בבירור מגיע מהזאב השמן שעומד במרכז, אבל גם האישה המוטלת על האדמה מטרידה מאוד. הגבר והאישה שליד הזאב עסוקים במשהו, פניהם מתוחים . היא מנסה להבין במה אבל משהו מפריע לה לשמוע ופניה צורבים ככל שהיא מתקרבת. היא מהדקת אליה את הצעיף. זה לא עוזר. אולי היא עיתונאית, היא מביטה באישה ודקירת אזהרה נוקפת בבטנה. גופה מצטמצם בין אנשים, רפלקס מהעבר. רק הגוף זוכר, היא מהרהרת במשהו בפליאה וממוללת פירורי חימר תחת שכבות הבד. אבל היא נדחפת ונעמדת כמעט ביניהם, נזהרת שלא להתפרץ ולהטיל את ידיה הרוטטות על הגוף המונח לידם.

פאזיל

אוזניה של היידי מתמקדות, כמו אנטנה, על קול אחד מבין מיליון קולות. וזה דווקא משהו שמגיע מלמעלה, מאחורי איזו מרפסת. "תודיע לחרב שמתקרבת אליו עלוקה בהצלב. מהקהילה הישראלית. הזת"פ אומר שקוראים לה היידי סול".

תדהר מכחכח בגרונו לעבר אורנה. "העלמה אולי תרצה לדעת שקליין נמצא מול האנשים שלי. זו הזדמנות טובה לשתק ולארוז אותו, אם אנחנו רוצים, אבל נראה לי שהוא לא עושה בעיות כרגע. הבחורה שלו שם זה כבר סיפור אחר. אותו אופי ערפדי נפלא, רק בווסת נצחית. ובלי קשר, משקפות הלגיון מדווחות שיש פה עוד גורם ערפדי איתנו. ממש קרוב. וגם בלי קשר, תהיתי אם פראוליין סנ"צ תשקול לאכול איתי ארוחת־ערב מתישהו, אם נצא מכל הסיפור הזה חיים".

גולה

"אל תגעו בקליין" אומרת אורנה מבלי להרים את ראשה מהפאלם "ננסה למצוא דרך לחייב אותו לשתף פעולה, אבל לא נכפה עליו דבר אלא אם הוא יפגין סימנים בלתי נתנים לערעור של זיהום ויהווה סכנה קיצונית לציבור." היא עוצרת ומהנהנת לעצמה בעודה קוראת.

"אולי יהיה לו נח יותר להבדק על ידי מישהו מבני מינו." היא מוסיפה אחרי רגע, ואז היא מבינה שהיא לא רגועה. מבטה עוזב את הפאלם-X ומגשש מסביב; נע אל קהל הסקרנים, חולף על פני מוסקוביץ' המחכה על ארגז הפוך בחצר. 'קרוב יותר' היא חושבת. מישהו נמצא כאן, כנראה הערפד שזיהו אנשי הלגיון. היא נושמת מספר נשימות עמוקות ונושפת בפה פעור, מנסה לסלק את ערפילי ההסוואה של היידי. היא לא מצליחה לראות אותה אבל חשה בדמות כלשהי הניצבת לא רחוק, סמוך לנרצחת.

אורנה אינה משוכנעת כיצד עליה לנסח את הפניה, בלשון זכר או נקבה, היא גם לא יכולה לתפוס את מבטה, אז היא אומרת אל כיוונה הכללי "אני אורנה שטטמפלר מאיקס, מנהלת החקירה. המצב פה עדין ומסוכן. נא לא לפעול בחופזה ולא לגעת בגוויה בידים חשופות. אשמח אם נוכל לשתף פעולה." היא מחכה דרוכה לתגובה.

איוב

אזהרה קופצת בפאלם של אורנה, "דחיקה מעולם אחר אל אזורך. עדכני מצב קיים. זהירות מקסמלית רצויה."

מסך יורד מול עיניו של תדהר, עליו כתוב, "תזהר. משהו נחת באזור שלך".

הטלפון של אביתר מצפצף בהודעה דומה.

פאזיל

"את מהנהנת כמו פסיכולוג", אומר תדהר לאורנה. "תפסיקי עם זה בבקשה. אני לא נוגע בקליין, אבל סימני החיים של אחד מהלגיונרים שנמצאים איתו הפכו ממש עכשיו לסימני מוות. הסקופ שרוף לגמרי, אבל לפי המצלמות זו לא עבודה של קליין. מה גם שהפרופיל שלנו מראה שהוא מעדיף נשק חם, רצוי ממקום מסתור ולעבר גבה של המטרה. אני מהמר שהבחורה עשתה את זה. כמו בכל סיפור בלשי טוב. אם אני רק אצליח לראות..." עיניו של תדהר מתהפכות לרגע בחוריהן כשהוא פוער את הממשק העצבי למלוא רוחב הפס שלו. בפנים, בין שתי חוליות נודעות לשמצה, יונה כמעט נוגף את רגלו המטאפורית בתגלית מפתיעה. מה אני אמור לעשות עכשיו, הוא מגחך לעצמו, לערוך היכרות רשמית? "ינוקא, נא להכיר, זה ינוקא. ינוקא, זה ינוקא. יש לי הרגשה שתסתדרו יפה יחד". הוא מחכך את כפותיו המטאפוריות זו בזו ומתחיל לחשוב איך הוא ממנף את המצב המשונה הזה לתועלתו.

גולה

"אני מהנהנת למחשב מר תדהר, אם כי ממשק הגלילה החדש מטריד גם אותי." אומרת אורנה, עיניה עדיין קבועות בדמות הבלתי נראת "פסיכולוגים יוצרים קשר עין ונוהגים להמהם".

יונתן

"גם אתם קיבלתם הודעה מוזרה?" שואל אביתר,

גולה+איוב

"מיד אבדוק," אומרת אורנה ומורידה את מבטה מהדמות. היא מסוגלת לחוש אותה בזוית העין, או ליתר דיוק היא מסוגלת לחוש איפה בשדה הראיה שלה העיניים שלה מדלגות מעליה. היא עוברת על הדיווח בפאלם שבידה. מעניין. היא תטפל בזה מיד, אבל קודם היא רוצה לברר מי מהערפדים משוטט לה בזירה. אורנה יודעת שהיא יכולה להגביה את המכשיר ולראות את הערפד על המסך, אבל הוא יכול לנוס לפני שתסיים את התנועה, או גרוע מזה, לעשות פעולה חסרת אחריות כלשהי, על כן היא שולפת מידע מהפרגודים הפזורים לאורך היקף הזירה, וממצלמות הרוחב הזעירות המותקנות בהן.

אורנה מדפדפת במהירות לקבלת צילום ברור. זאת אישה. היא נמנעת מפקוד על המצלמות להתמקד בה כרגע ומעדיפה לעבור על המידע מהרגעים האחרונים, ואז בוחונת את פניה בתקריב, משווה את פניה לשלל פרצופי הערפדים ששיננה בעל פה. היידי סול. אמנית. קרמיקה. לא גורם אלים במופגן למיטב זכרונה. היא תזכור לעדכן שיש לה יכולות הסוואה.

"בסדר," היא אומרת אל המרחב הלא נראה שהוא היידי "כרגע את נציגת הערפדים בזירה, תחת הגדרות ההסכם עליו חתום הנסיך פאזיל. קשה לעבוד ככה, אז עדיף שתתגלי ונוכל לדבר בצורה חופשית". ומבחינת אורנה העניין הזה סגור. אם ערפדית רוצה לדלג לה בצלליה היא לא יכולה למנוע זאת ממנה. עכשיו כשהיא יודעת מי הגורם המדובר היא רגועה יותר.

האגף רוצה עידכון, היא אז שולחת עידכון זריז:

"עדכון חלקי: זירה מתרחבת. נוכחות: מלאה (-פיות). הערכה ראשונית (לגיון/א"ז): דחיקה קודמת: 2 רוחות במפתח 30 שניות. מעבר נוכחי: בבדיקה. בקשה לבדיקה:אנשי פר. <הס---> - גורם תבוני/שם חלקי/חשוד במעורבות ברצח. מידע נוסף: בהמשך.", זמן קצר לאחר מכן חוזרת התשובה שכנראה מדובר בהסמרטוטר. חוזר מידע נוסף, הסמרטוטר נמצא בקשר לא ברור עם גורם בשם יוניס - יוני סישל.

בסוף הדיווח היא מבהירה לעצמה שני דברים (1) היא רוצה להבין איפה הדבר הזה נחת ו-(2) אין לה מושג מה נציג הרוחות עושה. אנשים נמהרים היו מחברים אחת ועוד אחת ומגעים למסקנה שנציג הרוחות ודאי עושה משהו בבית שהוביל למעבר. אבל אורנה חורשת בתלם שלה עד תום ולא מדלגת אחרי מסקנות חפוזות.

היא מרכזת את מבטה ונותנת לו לשוטט סביב, על הנוכחים, על הבית, על הסקרנים המתמעטים, על הרס"מ, על חתולי החצר, על הבניינים והגגות סביב. היא מחכה שמשהו יתפוס את תשומת ליבה וינחה אותה לכיוון הנכון. הכל מלא בעל טיבעי, כל כך קשה למצוא משהו נוסף שנדחק לסביבה, ובטח אי אפשר לדעת היכן זה הופיע. ובנוסף רבים הגורמים שנמשכו לנושא הזה, שלא ניתן להפריד בין ההפרעות השונות. אבל אורנה לא מתעניינת בגורם שנדחק עצמו, אלא במי עשוי לעזור לה למצוא או לחקור אודותיו. הסריקה האיטית שהיא מבצעת מסתיימת בצאוור תפוס, אורנה מעסה אותו קלות ומטה את ראשה ימינה, להקל על הכאב הטורדני שאחז בה, ועיניה נופלות על תדהר. 'כן,' אומר קול קטן בראשה כשהכאב חולף באותה מהירות כשם שהופיע, 'תדהר יכול לעזור'. הוא נראה שקוע בעצמו, היא מקווה שהוא אוסף מידע שעשוי לעניין אותה.


איוב

בזמן שאורנה תוהה על מקומו של נציג הרוחות (האם הוא נחשב עדיין נציג הרוחות, כאשר הוא בכלל לא פה? כנראה שלא - עונה לעצמה אורנה), משהו זז.

תדהר לא שם לב לדבר, אך אביתר רואה בברור דבר ארוך, עם ראש תינוקי וזעוף ועיניים חומות. דמוי ראשן (כולל זוג ידיים קטנות מקדימה). הדבר עובר את מעגל הרוחות שהוא צייר לפני מספר דקות.

לאורנה קשה לראות את הפרטים של אותו הדבר, אך היא מזהה את נוכחותו בקלות, היות והיא ראתה אותו לפני דקות ספורות ושמה לעצמה כבר Mental Note לבדוק מהו.

התנועה של הראשן-תינוק הזה מבין רגליו של הרס"מ לכיוון האבן גורמת לדני לנקוש באצבעותיו, נקישה רגילה, אך הדבר-ראשן, בורח ממנו (ומהאבן), החוצה!

והרס"מ? הרס"מ נע פנימה, אל האבן.


יונתן + איוב

"אורנה יש שם משהו", אביתר מצביע לעבר הראשן.

"זה לא נראה לי רוח ולא נראה לי שד ולא משהו שמבשר טובות",

"תדהר, תתרחק מהדבר הזה" אביתר נוזף בתדהר.


אביתר שוב שולף נוצות והוא מתחיל לבצע קסם (קסם: גילוי וזיהוי אנרגיות על טבעיות) בניסיון לזהות ולגלות את האנרגיות של הראשן. הוא עומד למול הראשן ונושף לעברו שתי נוצות של עורב, אחת הנוצות נדלקת. תוך כעשר שניות הוא מבין: זו רוח חיה (שהגיעה מהעולמות החיים). שעוצמתה של הרוח חלשה. שרמת הדחיקה של הרוח אל תוך כדור הארץ, מהעולמות החיים, היא גבוהה, דבר שמציין שגם במלוא כוחה היא תהיה עדיין חלשה.

גולה

"כן," אומרת אורנה לאוחיון,"ספיריט חיה. הרס"מ קרא לו 'זה שלא מת'". והיא נזכרת שהיא רצתה לבדוק את עניין הספיריט.

מה יש לעוז להגיד על העניין? הן איתו, אבל אולי לא יכול להשתלט עליהן? היא מעבירה את מבטה אל דני. הוא נראה מרוכז. זאת לא סיבה לא לשאול. אם הוא באמת מרוכז, הוא לא יגיב. אם הוא מסוגל לתפקד בשני המישורים, היא תקבל תשובה מהירה. ואם השאלה שלה תשבור לו את הריכוז, לא הלך לו ממילא.

היא מרימה את מבטה אל הר האדם.

"מי זאת הספיריט שבאה איתך, ולמה היא מתעסקת עם הרס"מ?"

איוב

דני מרים בניחותא את ראשו לאורנה. התנועה חולפת בגופו במרקם חושני, בגלים משתלבים של שרירים ושומנים. הוא מחייך חיוך אמיתי, "היא לא שלי, היא של זה שהיה, והיא סקרנית מידי, אם היא רוצה לחיות". הוא מנענע לשלילה בראשו, באיטיות, בעדינות, בחושניות, נותן לכל סנטריו את הזמן להחליק זה על זה, "והרס"מ לא שלי. אני לא יודע", הוא בוחן את הרס"מ.


יונתן

"ואנחנו אמורים לדעת מה זה בדיוק או מי זה בדיוק זה שהיה?" אוחיון רוטן.

"למה לאנשי זאב יש תמיד צורך לדבר בחידות?, זאת כנראה הסיבה שכולם מזיינים אתכם ואתם היום זן נכחד. תגיד, ככה אתם גם נותנים הוראות ללהקה שלכם? נו, לא פלא שהם לא מצליחים בכלום, הם פשוט לא מבינים מה אתם רוצים מהם".

דני מרצין, מהנהן להסכמה, כל גופו מתנדנד עם הסכמתו ולסיום הוא יורק על נעלו של אוחיון. בבוז הוא מפנה אליו את גבו, פונה לאורנה.

גולה

"המשיכה הזאת אל האבן, שהרס"מ כאן מפגין", אומרת אורנה כשהיא מנווטת את השוטר השמנמן מן האבן וחזרה לישיבה על ארגז הפוך לא רחוק, "לא קשורה לסיפיריט הזה? מישהו מכם יכול להסביר מה קורה איתו?" היא שואלת.

"אני תוהה האם להרחיק אותו או להשאיר אותו על תקן מצפן. אולי נתן לחקור דרכו את האבן - נראה שהיא כבר פועלת עליו." היא בוחנת את מוסקוביץ' בעיון. הוא שוב נראה מסופק ורגוע על הארגז. מבטה שב אל דני.

"ובאותה הזדמנות אני רוצה לשאול על אניטה פה," היא מנידה בראשה אל הגופה.

"מתי ואיך איבדת אותה היום?"

איוב

דני מסב את מבטו לאורנה, אפשר להריח את אדי הזיעה עולים ממנו, גם ביום חורף קר זה, מתעבים ומתפרשים מסביב. ריחות ברורים של טירוף, מלחמה ומוות. עיניו בוערות, כמעט אדומות. אורנה יכולה כמעט ולראות, ובוודאי היא מרגישה, משהו שוצף מתוכו (כנראה הכעס, היא משערת) מקיף את אוחיון ואת עצמו. ברור לה שאין הוא תוקף או משתמש בכוחות על אוחיון, אבל שאוחיון והוא קשורים לזעם שבתוכו, ואם זה יתפרץ, היא יודעת לאיזה כיוון זה ילקח.

"לא איבדתי את אניטה." דני עונה לאורנה, "ידעתי שיש מטורף. הוא רצה לנצל את הזמן הקצר של החשכה. עקבתי אחרי אלו שהוא עוקב אחריהם. נסיתי לכסות את כולם. פספסתי בדקות", הוא מצביע על אניטה.

גולה + איוב

"קשה לעבוד לבד מר עוז," אומרת אורנה, אפה מעקצץ מניחוחות הזיעה וגופה נוקשה מעט מהצורך המתמיד להתגונן מנוכחותו. "להבא אתה מוזמן ליצור איתי קשר במקרים דומים. אני לא רשאית לקבוע מדיניות בשם הארגון, אבל אני מבטיחה לסייע כמיטב יכולתי בפעולות מנע." היא מסמקמת את הנקודה הזאת מול במבט רציני, ועוברת לשלב התחקור הבלתי נמנע. "זיהית פרופיל מיוחד לקורבנות הפוטנציאלים שלו? או שהוא פשוט ארב לבודדים והחלשים? ועוד שאלה" היא מוסיפה לפני שהוא עונה "מה מנע ממך מלתקוף אותו? חוסר ודאות בכוונותיו או משהו אחר?"

"לתקוף אותו?" דני מהנהן במיטב סנטיריו לשלילה, "בתל אביב? עם כל אלו מסביב?" הוא מחווה בתנועה מעגלית, אוסף ומשחרר, "לא". "הוא עוקב אחרי הרבה. גברים ונשים. צעירים ומבוגרים. כללי".

אורנה מביטה בדני במבט עומד. כמובן שהיא לא ציפתה שהוא יכנס לצורת הקרינוס שלו וישצוף ברחבי תל אביב, אבל דני הוא איש גדול גם ללא תוספת זעם מיוחדת. היא יכולה להמשיך ולתחקר אותו, אבל היא למדה שעדיף לפנות לאנשים במקבצי שאלות קצרים וממוקדים ואז להניח להם לנפשם לזמן מסויים. היא תדבר איתו שוב בהמשך. אצבעותיה מטיילות על מקלדת הפאלם-X, "הסמרטוטר:המשך מעקב מצלמות."

"הדוח הראשוני קבע שהיא לא נרצחה כאן", היא אומרת ומביטה בעלמה השרועה על בטנה, גווה מעוטר סימני חיתוך. "בתנוחה המקורית היד שלה הצביעה לעבר הבית".

יונתן + איוב

Iron-filings-around-magnet אביתר מתחיל לבדוק את הסביבה. הדבר הראשון לעשות הוא כמובן לבדוק את השפעות הקסם הגדולות ביותר. היות ומדובר במוות, הוא מוציא קופסה בה הוא כבר גרד רסיסי עצם של פושע שנקבר תחת אור ירח (בימינו, פרוצדורה לא פשוטה לעשיה) ואותם אביתר מפזר בטכסיות לחלל האוויר תוך חזרה על שלושת המילים הלטניות - ostendam tibi sui.

לפני מאתיים שנה, רסיסי העצם היו מתגבשים לרוח, או אולי נותנים את תמונת הרצח. אבל בימינו כשהטכנוקרטיה מובילה בקרב על המציאות, תוצאות הטקס הזה נראים כמו שדה מגנטי. ניתן לנתח את השדה, אולם אביתר נמנע מזה, חוץ מאיתור המידע הבסיסי ביותר.

אביתר מזהה את שדה המוות שסביב הגוויה. השדה ברור וחזק עם הפוטנציאל העצום (31). השדה הזה נראה כמו שדה מוות סטנדרטי למדי. קל לזהות שרוב הסימנים, והאלימות שסובבת את הגוויה, מקושרים אליו.

אולם אביתר יכול לזהות שמתחת לשדה הקיים, היה שדה אחר, כנראה שדה מוות גם הוא. כיצד אניטה הספיקה להיות שותפה בשני טקסי מוות שונים בערב מותה, יהיה מעניין למצוא. השדה הזה נראה מרוכז ספציפית סביב הסמל שקליין שאל את דני עליו, סמל המוקולה.

בבית עצמו קיים שדה שונה מהשניים האחרים. הוא לא שדה מוות אלא, כנראה, שדה חי (שבבסיסו רוח חיה מעורבת). אולם אביתר לא בטוח בכך. קיימים לשדה שני מרכזים ברורים, שניהם בחלקו האחרוני של הבית.

גולה

אורנה מצלמת את גווה של הנרצחת על שלל סמליו, ושולחת אותם בחלקים לאגף. מוקדם יותר היא שלחה סידרת צילומים בהם אניטה שכבה על גבה. עכשיו היא כורעת לצד הגוויה ובוחנת את הסמלים מבלי לגעת בהם. היא לא מנסה לחוש אותם או לתהות על מהותם, אלא בוחנת בקפדנות את צורת החיתוך בבשר. עד כמה יציבה היד המגלפת בבשר. האם יש שיפור ברמת הביצוע לאורך העבודה.

אורנה מזהה שמי שסימל את סמל המוקולה שונה מזה שגילף את שאר הסימנים בגופה. סמל המוקולה נעשה על ידי טפרים חדים אך רחבים אשר השאירו קרעים בעור ולתוך הבשר והשומן. סביר שזה טפרי איש זאב (או משהו דומה), שאר הסמלים נעשו על ידי טפרים עדינים יחסית דבר שמרמז שאולי זה היה ערפד או סכין צייד קהה מעט.

סמל המוקולה דימם, וכנראה נעשה כאשר הגברת עדיין הייתה חיה. שאר הסימנים, וחוסר התגובות של הגוף אליהן, כנראה מסמל שהם נעשו לאחר מותה. וידוא לכל זה, יהיה רק אחרי שהיא תעבור ניתוח פתולוגי.

לאחר מכן היא תוהה על הישנות סמלים, על סידורם על הגוף ועל מרכזי מול משני בתחריט המלא. היא לא הופכת את הגוויה שוב אלא משווה מול הצילומים בפאלם.

פאזיל

תדהר משתדל להמנע מבהיה ישירה לכיוון הגופה המרוטה ורוב הזמן מבטו תולה בחלל, או בחמוקיה של אורנה. אבל פה ושם המבט בכל זאת נלכד בקסמי המוות והדם. בלוטות הרוק שלו מגיבות בצורה שהיתה מחממת לדוד פאבלוב את הלב, אם הברוחה לא היו לוקחים אותו. אבל תדהר בחור רציני. הוא מלקלק את שפתיו, בולע רוק ומביט לכיוון אחר. "כמו תאונת דרכים", הוא ממלמל לעצמו.


יונתן + איוב

אביתר מתכופף ומצביע על סמל המוקול "יש משהו ממש עוצמתי בסמל הזה והוא מוביל..." הוא מביט אל כיוון דרום מזרח "לשם, אל החלק האחורי של הבית".

הוא זורק את הסיגריה הבוערת שבידו,

"אני הולך לראות מה יש בחלק האחורי של הבית" הוא אומר וצועד אל עבר החלק האחורי של הבית, הוא עוצר, מסתובב לרגע ומביט בתדהר נועץ מבטים בישבנה של אורנה. "תדהר, במקום לבהות לה בתחת תתחיל לדמיין ובוא איתי" הוא אומר ומדליק סיגריה נוספת.

נסמך על נשימה עמוקה של עשן סגריות מלא חומרים מוטגנים, אביתר פוסע לאחורי הבית, שם ליד הגדר הוא יכול לבחון את המפעל הקטן שיש בברנר 1. מדובר במבנה פלסטיק ארעי, הנשען על המבנה הבנוי של ברנר 1. ריחות כימיקלים עזים עולםים ממנו, ואפשר לראות שלוליות צבעוניות של חומרים מתקוות בחצר. הצמחיה בחצר נראית... מוזר? העשבים נראים כאילו הם נלחמים אחד בשני באיטיות, עץ האורן מגדל עלים רחבים שעוטפים את העלים החדים המקוריים שלו. מה שלא מייצרים במפעל משנה את החיים בסביבה. בדיקה מהירה מעלה שאכן יש שאריות של קווינטאסנס באזור זה.

יונתן

אורנה מקבלת עדכון נוסף לפאלם "התחלה -- יוניס - יוני סישל חשוד במעורבות ברצח (תיק X 883) נמצא ברחוב אלנבי 67 תל אביב 01:32; נלקח בניגוד לרצונו אל רכב מספר 785769 - לוחית זהוי לא רשומה, גורמים לא מזוהים 01:35; קשר עין עם הרכב אבד 01:66; קשר עין עם הרכב חודש, הרכב חונה ביהודה הימית 29, יפו, אין קשר עין עם החשוד, 02:23 -- סוף"

גולה + איוב

"אני אצטרף עוד רגע" אומרת אורנה, ועוברת על המידע בפאלם שלה. היא אוהבת לעבוד עם שחר, הוא מתפקד אפילו טוב יותר תחת לחץ, אבל המונח 'גורמים לא מוזהים' צורם לה, היא מבקשת תמונות מהשטח. תוך זמן קצר מספר מהתמונות של הרכב יורדות אל הפאלם של אורנה. באחת מהן ניתן לזהות ערפדית המוכרת לאגף.

"אתה יודע מה מסמל העיגול הזה?" היא שואלת את דני, "הוא מופיע הרבה ברחבי העיר". דני מתקרב, מציץ בעיגול, נותן לריח הגוף שלו לעטוף את אורנה ולמבטו לעטוף את הסמל, באמצע, עיניו מצטמצמות, "זה לא שלנו", הוא עונה, "ראיתי את זה מופיע הרבה בתחנה המרכזית. זה מסריח מערפדים".

היא מחזירה את מבטה אל אניטה, מביטה בנעל, נעל העקב הבודדה, ובכף הרגל החשופה שלצידה. היא בוחנת את השתיים ביסודיות. היא עדיין לא בטוחה האם אניטה איבדה את הנעל או שמא הרוצח הסיר אותה מסיבותיו העלומות. היא תוהה בינה לבין עצמה האם הנעל בבית, או במקום אחר והאם יש לכל העניין משמעות. אורנה אף פעם לא מאבדת את המפתחות שלה, או שוכחת היכן החנתה את הרכב. לא רק כי יש לה זיכרון מצויין, אלא כי לרוב יש לה את היכולת לחוש איפה דברים נמצאים. היא מניחה את ידיה עטויות הכפפות על הנעל הבודדת ועל כף הרגל המיותמת, ומנסה לחוש היכן נמצאת הנעל האחרת, ולא מצליחה לחוש דבר.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית