חוף ים אחרי שקיעה, קיץ וחם. מטקות נשמעות בחלל האוויר, צעקות ילדים. גלים נשברים, מוזיקה חזקה נשמעת מהמסעדה הסמוכה, על החוף.
אניטה מהלכת לאורך חוף הים. לובשת בגדי ים חושפניים ככל האפשר, אדומים. היא מחייכת אל אנשים בסביבתה חיוך זוהר. היא צעירה, שזופה, נאה, עם עיניים כחולות ושער בלונדיני. היא מודעת לכך. היא מעכסת בישבנה, מפלרטטת במבטה. נהנת מכל תשומת הלב שהסביבה מרעיפה עליה.
בני עומד ליד סוכת המציל. הוא נושם וחש את סביבתו, כאילו היה אדם. התחושה הזו, כה זרה ובו בזמן כה מוכרת, מכה בו והוא לוקח כמה נשימות עמוקות. הוא מתענג על ההרגשה, מעט עצב מכה בו כשהוא מבין ששוב השמש כבר לא נמצאת בשמיים, היה יכול להיות נחמד להרגיש את חומה מלטף את עורו. הוא מתמסר לתחושה ולשנייה שוכח לשם מה הוא הגיע לכאן ואז מתעשת.
יש מטרה מאוד ברורה. היא קראה לו לעזרה, הוא בא. הוא נע לעברה בצעד נחוש, "ביקשת את עזרתי" הוא אומר ישר ולעניין.
אניטה שמחה לבואו של בני, היא רצה אליו, מחבקת אותו, אומרת, "כן, אני זקוקה לעזרה עכשיו. זה מקרה חירום". היא תופסת בידו של בני, רצה אצה על חוף הים, מפזרת חיוכים לכל גברבר, אל שמיכה הפרושה יתומה על החול החם. היא נותנת לבני את הקרם נגד שיזוף (31 עוצמתו) ואומרת לו, "הגב שלי כבר נשרף, מהר מהר תעזור לי, שים לי קרם על הגב".
בני מובל ע"י הגברת, הוא ממש לא רוצה אבל שמע מסיפורים שהוא חייב לשתף פעולה כדי לזרום בתוך החלום הזו של הרוח אחרת לא יצא מזה כלום. כשהיא נותנת לו את הקרם הוא תוהה על שני דברים בזמן שהוא מתחיל למרוח את גבה. 1. השמש כבר שקעה - אז מה לעזאזל היא רוצה ? 2. זה גב שרוף ? אם אני אחשוף את גבי אני אראה לך מה זו שריפה, אבל שומר את תהיות אלו לעצמו.
בזמן שהוא השיג את תשומת לבה מעט הוא מתחיל לנסות לכוון אותה לכיוון הנכון, "את זוכרת שקראת לי לבוא לעזור לך לפני שהגעת לחוף הים, כשהיית במקום אחר בבית, את זוכרת אולי מה רצית?" הוא אומר ונזהר לא להגיד שהיא נרצחה, היא כנראה תגיע לזה לבד בזמן הזכרון אבל לפחות הוא לא שם לה את זה ישירות בתוך הפנים.
היא מקמטת את מצחה, מסתכלת על בני, "אני? עזרה? לפני? היה שם משהו..." היא נראת מהורהרת, "היה שם משהו שמשך תשומת לב, משהו..." עיניה מתחילות להתגלגל בחזרה אל חוף הים...