תפריט האתר: מונטאז' חלקי הסיפור, חלקי השחקן, חלקי העולם, אירועים, היסטוריה, עולם, כוחות ומתנות, קישורים, בעלים: אין
לעמוד הקודם: לעבר הלא נודע#במרתף של ריח יין
קרדיט: http://www.creativeuncut.com/gallery-21/aitd-prison-room.html
שתי קומות מתחת לאדמה, סורגים, מרתף מזוהם, כתמי דם בכל מקום, צחנה נוראית של מוות.
המרתף של ריח יין.
מהמועדון למעלה ניתן לשמוע שיר מתנגן - Megadeth/A Tout Le Monde:
http://www.youtube.com/watch?v=Xn01nSG4cvU
יוניס נדחף אל מאחורי הסורגים על ידי הערפד.
הוא עומד בשלולית של דם ומים מזוהמים, מביט בהלם בערפד.
דלת הסורגים ננעלת.
הערפד עולה במעלה המדרגות.
תינוק
יוניס לבד, עם הנירות שלו, הוא והמרתף המזוהם.
הניירות. הוא רוצה להתעסק בניירות. יש לו עבודה לעשות. אבל לא כאן. לא כאן. אולי מהזיכרון? אולי רק העמודים שמדברים על הילדים? הוא בדיוק מה חשב לעשות בקטע על הילדים. הילדים. להרוג את הילדים? לחכות עם הילדים? איפה זה היה? אולי רק להציץ? אולי הוא רק ימשיך לצייר מהראש? על הקיר? פשוט כדי להתקדם? אבל עם מה? עם מה? עם מה עם מה עם מה עם מה עם - אבן קטנה, חדה מספיק. גב היד שלו. זה יכול לעבוד. הוא הולך שני צעדים לכיוון האבן, ופתאום חש ריק מכוחות. הוא... מבין שהאדרנלין... מהנסיעה... ירד.. הוא.... איבד.... ד-
מישהו כיבה את האור. הניירות נופלים לרצפה. יוניס אחריהם.
יונתן
חושך,
יוניס מגשש באפילה כדי למצוא את הנירות, הכל רטוב, אור נדלק בקומה מעל, עם הזמן עיניו מתחילות להתרגל לחושך והוא יכול לראות בקושי את קווי המתאר של הדברים שסובבים אותו. הוא אוסף את הדפים.
שקט,
טפטוף קבוע מפינת החדר, עניים של חולדה מנצנצות אליו מעבר לסורגים, העניים נעלמות והוא יכול לשמוע את החולדה רצה ונעלמת, כנראה אל תוך הקיר.
סירחון,
הוא מתיישב על מיטת הברזל שבחדר, מחוטי הברזל המלופפים על צידי המיטה ניתן לשער כי מישהו היה קשור כאן לא מזמן.
"שלום יוניס" הוא שומע קול רגוע ושקט מאחוריו,
בהלה,
ראם: "ששש, הכל בסדר, אני ראם, אתה יודע למה אתה כאן?"
תינוק
"משהו עם אניטה?"
יונתן
חשוך, יוניס לא מסוגל לראות את ראם, הוא מסוגל לראות צללית ולשמוע את קולו.
ראם: "הנרצחת? לא, היא לא כל כך מעניינת אותנו" הוא אומר בשקט וברוגע,
"מי שרצח אותה מעניין אותנו, הסמרטוטר וממך נוזל אותו סירחון שנוזל ממנו"
"ממנו קיבלת את כתב היד (manuscripts)?" ראם מצביע על הדפים הרטובים שיוניס אוחז.
קרדיט: http://www.kaneva.com/asset/assetDetailsLandingPage.aspx?assetId=5658509&communityId=0
תינוק
יוניס: "לא כל המסריחים באו מאותו מקום, אתה יודע", יוניס אומר אל החושך. החושך שותק אליו, בלי שעשוע.
הוא מהדק את הדפים אל גופו. "זה... מכל מני מקומות. אבל כן, חלק זה, יש פה כמה דפים מה... החתיכת.... מהאיש הזה שרדף אחרי אניטה. הוא לא בדיוק נתן לי את זה. לא רק לי. לא רק הוא. תשמע בנאדם, חבר, הכלב שלי חולה, אני לא יכול להיות פה. בבקשה תעזור לי".
יונתן
ראם: "הכלב שלך מת, אתה הרגת אותו" ראם אומר ביובש, "ואכן לא כל המסריחים באו מאותו מקום, אבל אתה..." ראם מעביר ליוניס תמונה שלו לצד הסמרטוטר "מגיע בדיוק מהמקום שלו", ראם שותק לרגע הוא בוחן את הבעות הפנים של יוניס, "הסיבה שאתה עדיין חי, היא כי אני חושב שניסית להציל את המסכנה, את אניטה ולהכשיל את הטקס של הבוס שלך".
תינוק
יוניס: "בוס שלי? ומאיפה-?" יוניס מרגיש עווית בסרעפת שלו. "למה אתה אומר שהוא הבוס שלי?"
זה לא בן אדם
"ובכלל לא ידעתי איך קוראים לו. סמרטוט?"
זה לא בן א-פאקינג דם. יוניס מרגיש את האוויר עולה ויורד בתוך קנה הנשימה שלו, בין הריאות לעיניים, שמתמלאות דמעות של מתח.
"מה אתה צריך ממני?
ומה אתה? מה אתם?"