תקציר: בעקבות שיחת הטלפון מזירת הרצח הערפד קליין מאתר את דירתו של החשוד יוניס ושולח לשם שליח - ערפד המכונה בשם הקובולאש . יוניס מצליח להימלט עם הניירות של אחאב ועם הכלב ששחט ברגע של טירוף פולחני, ושקם לתחייה. הוא מוצא מסתור בדירתה של שירה, אהובה בלתי מושגת מהעבר, אבל לא לזמן רב. תוך דקות הקובולאש מוצא אותו ולוקח אותו לעבר הלא נודע.
תפריט האתר: מונטאז' חלקי הסיפור, חלקי השחקן, חלקי העולם, אירועים, היסטוריה, עולם, כוחות ומתנות, קישורים, בעלים: אין
- משתתפים בסיפור:
- הקובולאש - משוחק על ידי יונתן.
- יוניס - יוני סישל - משוחק על ידי התינוק
- שירה- משוחק על ידי יונתן.
בחזרה לעמוד הקודם:
הציד[]
יונתן
שיר פתיחה: The Cure - Burn:
☀https://www.youtube.com/watch?v=mfTkL-ZHDCY
לילה, ירח מאיר,
עורב שחור נוחת לו על גג בית מגורים תל אביבי ישן ברחוב הרצל בדרום תל אביב,
הוא מביט ימינה ושמאלה, מנקר אבן קטנה,
העורב מקפץ לו על דוד-שמש הנמצא בקצה הגג ואז הוא נעצר.
כבר לא עורב, הגנגרל (הקובולאש) יושב בחושך, מדליק סיגריה ומשקיף אל הבית שממול...
תינוק (תיקוני יונתן)
הבית ממול הוא בית ישן, מתקלף, ממש לפני הריסה. בחלון המרכזי של הקומה השניה דולק אור עמום ומרצד - כנראה נרות. כל החלונות בקומה הראשונה חסומים וגם דלת הכניסה.
[קרדיט: http://4.bp.blogspot.com]
יונתן
יוניס - יוני סישל בתוך הבית...
חדר מזוהם,
לא צריך הרבה דמיון על מנת להבין מהם הכתמים החומים המזהמים את רצפת החדר וקירותיו (דם וצואה),
הריח נוראי, זבובים, רימות,
[קרדיט: http://img707.imageshack.us/]
המיטה המזוהמת,
בקבוקי אלכהול זול זרוקים על רצפת החדר,
המילים 'אימה' ו'גועל' יתארו לצופה מהצד את החדר באופן הקולע ביותר.
בפינת החדר יושב על הרצפה יוניס, מבולבל, חלש, רעב, עם ערימה של ניירות. הוא מעיין בניירות ומחפש באובססיביות את התצרף הנכון.
המחיר שהוא שילם היה רק שלשה חתכי סכין גילוח על זרוע יד שמאל, המחיר של הכלב משוסף הצוואר השכוב לצידו היה גדול יותר.
הפאזל מתחיל להתחבר שוב... כל חלק וחלק בערימת הדפים, שוב, מתחיל למצוא את מקומו... כבר לא מבולבל... חיוך של עונג היסטרי עולה על פניו... כבר לא חלש... הוא מרגיש את שיערותיו סומרות כאשר הוא מניח את הדף האחרון... ושוב הוא שומע את השירה של האחד שמעבר והיא לא מפסיקה וזורמת אליו.
יוניס, חזק ומהיר הוא מרגיש את השירה האפלה פועמת ככוח הזורם בעורקיו, הזבובים שבחדר מאטים את מעופם, יוניס יכול לראות את משק כנפיהם הקטנות, נע באופן איטי מעלה ומטה.
הוא קם. הדפים שעליו נשארים באוויר וזזים באיטיות רבה למטה.
הזמן כמעט ועצר מלכת
רעב, רעב גדול.
הוא צועד אל עבר החלון, מישהו מהבית ממול יושב וצופה...
יוניס מבין שכל עוד הכוח זורם אליו, הוא חזק ומהיר וחושיו מחודדים, הוא רק לא מבין כמה חזק וכמה מהיר
תינוק
יוניס כורע לרצפה במהירות, להסתתר. זוחל בחזרה אל ערימת הדפים ומכבה בנשיפות מהירות את הנרות על הרצפה. בקופסת הגפרורים נשארו רק שלושה גפרורים אחרונים. אבל יש כאן מישהו. הוא הולך כפוף בחזרה לחלון ומתבונן שוב החוצה, מתנשם במתח.
יונתן
הוא (הערפד) יושב ומשקיף על הבית, מישהו ממושקף מביט בו לרגע מהחלון, האור כבה.
'בני אדם מצחיקים, כאילו שהאור ישנה משהו' חושב הגנגרל ועיני נדלקות באדום,
הוא רואה את הדמות המפוחדת, משקפיה שבורים, מבט מטורף בעיניה, היא משקיפה עליו שוב מן החושך,
הוא מזנק מגג הקומה הרביעית ונוחת על רגליו בין פחי האשפה,
צעידה מהירה, הוא חוצה את הכביש והוא בפתח הבית, למול דלת עץ רקובה וסגורה,
הדלת מתנפצת לרסיסים, ברעש גדול,
הוא בקומה הראשונה...
תינוק
יוניס שומע את הרעש. הוא רץ אל חבילת הדפים (והעוד דברים..), עורם אותם במהירות, משליך לתוך ארגז המצעים של מיטת היחיד וטורק אותו. הוא מסתובב אל הקירות, מה אפשר ל.. הא. המ. שיהיה. זו עדיין מדינה חופשית. הוא שומע היטב את הצעדים במדרגות. הוא גם מבין שזה לא שוטר, ולא משהו טוב אחר. הוא מביט מהר אל החלון, אל המיטה, אל החלון, אל המיטה, אל החלון, ה- כלב. קובולד קראו לו.
הראש של יוניס מסתובב. הדבר הזה מחוץ לדלת? עומד חרישי? או שהוא פה בחדר סביבי? נשק. המספריים. איפה שמתי אותם? הוא עושה תנועה מהירה והמצת (הריק) שלו נופל מהשולחן. לאט.
יונתן
הדלת נפתחת, הערפד נכנס לחדר,
קרדיט: http://fc06.deviantart.net/fs37/f/2008/278/1/f/Gangrel_by_deaddietrich.jpg
לבוש בג'ינס שחור ובמעיל עור, עיניים אדומות ללא אישונים, זוג ניבים ומבט מקפיא.
הוא מביט בחדר בסוג של השתהות, מביט ביוניס, מביט בגופת הכלב, מבטו משתנה להכלאה בין פליאה לגועל, "מה עשית כאן?" הוא אומר ומביט אל יוניס.
תינוק
יוניס: "עדיף שלא תדע. כלומר... בלי כוונה לפגוע...אדוני", ובתנועה פתאומית מהירה הוא תופס את המספריים שהיו בפינת השולחן, זורק על ההוא ובלי לראות אם פגע או לא, רץ ומנסה לקפוץ מהחלון.
יונתן
המספריים עפות מהיד במהירות עצומה וננעצות בעינו השמאלית של הערפד, שאגה של כאב!
הערפד שולף אקדח ומתחיל לירות,
קרדיט: http://www.wallfizz.com/art-design/objet-et-machine/5274-gun-fire-WallFizz.jpg
יוניס מזנק דרך החלון הסגור, החלון מתנפץ לרסיסים, כדורים שורקים ליד האוזן.
יוניס נוחת לתוך סבח קוצים, מאבד את המשקפיים, קורע את החולצה, הוא ברחוב, אמצע הלילה.
הערפד מופיע בחלון, אקדח בידו, הוא עקר את המספריים מארכובת העין והעין היחידה שנותרה נעוצה ביוניס. הוא מכוון את האקדח אל יוניס ומתחיל לירות שלפתע משהו פוגע בו בעוצמה רבה מאחור, זה הכלב, הכלב המת שהוקרב.
הערפד מוטח בעוצמה רבה דרך החלון, הוא נופל מהקומה השנייה, מבט של הלם והוא משתפד על גדר הברזל החלודה שבחצר הבית (המדובר בגדר פנימית הנסתרת מהרחוב).
כלב שחור, גדול ומת בעיקר, מזנק אחריו דרך החלון, הוא חושף את שיניו לעבר הערפד, שערותיו סומרות.
[קרדיט: http://jabootu.net/?p=1921]
הערפד לא זז - חסר הכרה. האקדח נופל מידו.
תינוק
הולי פאקינג שיט. אין ליוניס מושג מה זה אבל זה קורה. כלומר היו לו כבר חלומות צלולים, אבל הם היו אחרים לגמרי. חדרים חשוכים עם בארות בתוכם, דברים כאלה. הכל קצת מטושטש. כלומר כל התמונה מסביב. יוניס מביט בכלב, בדמות המשופדת, בכלב. "קובולד", הוא ממלמל. לקחת את האקדח? לחפש את המשקפיים? הוא הולך כמה צעדים לאחור, ורץ, או מדדה ממש מהר, לתוך הבניין. עולה למעלה. לחטוף את הניירות, להכניס לתיק ולרוץ.
הבית זונות של שירה נמצא כמה רחובות מכאן. אפשר להסתתר שם. היא בטוח תתן לי, יוניס תוהה.
יונתן
כעבור 10 דקות, הערפד מתעורר, משופד על הגדר שבחצר, "אהההה" הוא צורח בכאב ורואה בעינו היחידה שהוא לבדו.
הוא מביט ימינה ושמאלה, מנסה להתנתק בחוסר הצלחה מהגדר המשפדת אותו.
כעס רב, הוא הופך לערפל,
הערפל, נכנס אל חדר המדרגות ועולה במעלה הבית, הבית ריק.
הוא לובש בחזרה את גופו הממשי והפצוע.
הפצעים מתרפאים ונעלמים.
הוא מחפש בחדר, כלום.
הוא מביט במיטה "גאטצ'ה" הוא אומר והופך לזאב שחור וגדול,
[קרדיט: http://keskedgell.blogspot.co.il/2012/10/starting-to-get-somewhere.html]
הזאב מתקרב למיטה ריח ברור של האדם, הציד ממשיך...
לבן בחלום שחור[]
סיפור צדדי: סיפור מהעבר: הפגישה הראשונה של יוניס ושירה
יונתן
יוניס עומד למול הבית של שירה שברחוב אלנבי ולידו כלב מת. הכלב מביט בו במבט מצמרר.
בית ישן ורקוב, הוא עולה אל הקומה השניה דרך החצר האחורית של הבית,
הכלב נשאר למטה בחצר,
פעם היה כאן פאב ששמו 'הונטה' היום זאת הדירה של שירה.
הוא דופק בדלת.... ושוב... ושוב.
שירה פותחת את הדלת בכותנת לילה שחורה, יפה כתמיד, היא היתה ישנה, "מה אתה עושה כאן בכזאת שעה" היא שואלת "השתגעת" היא כועסת ופותחת את הדלת שיכנס, השיר "לבן בחלום שחור " של איפה הילד נשמע מהמטבח.
תינוק
יוניס נכנס, טורק את הדלת וסוגר בשרשרת. "שירה, אין לי זמן להסביר ולנסות להישמע שפוי. אני צריך 5 דקות במקלחת שלך ואיזה 200 שקל, אחרת זה הסוף שלי. בעצם את האוטו אני צריך", הוא רץ לחלון ומביט למטה, התיק עם הניירות תחת זרועו.
יונתן
למטה, מבעד לחלון, הכלב המת למטה, מביט בו.
תינוק
"כואב לי", יוניס לוחש.
יונתן
שירה מביטה בו, "כנס לאמבט ותירגע, אני אכין לך משהו לאכול" היא אומרת וצועדת לעבר המטבח.
תינוק
יוניס: "בואי איתי"
יונתן
שירה מביטה בו בעייפות, "הכל בסדר איתך, מה קרה, מי רודף אחריך? מה הפעם?"
תינוק
יוניס: "מכירה את הסרט הזה על האנשים שממציאים קנוניה בשביל הצחוקים, והם המציאו הכל אבל אז הם מגלים שכל מה שהמציאו במקרה קיים באמת, ואז הכת הזאת באה להרוג אותם כי רק הם יודעים את הסוד שלהם? גם לבורחס יש סיפור כזה, על איש עשיר ששוכר אנשים שיכתבו לו אנציקלופדיה על עולם שלא קיים, ואז דברים מהעולם הדימיוני מתחילים לעבור לעולם שלנו. מכירה? קראת? איך קוראים לזה. אז מישהו המציא דבר כזה. מישהו כתב ספר כזה. מישהו פתח שער כזה והשער הזה נפתח עלי. את לא...", יוניס מסתכל בעיניים של שירה ומבין מיד איך הוא נראה בעיניה. הוא תופס לה את היד ובכוח - רב מדי, בטעות - מושך אותה אל החלון ומצביע מטה. "את חושבת שנמחקתי? מה זה למטה?".
יונתן
שירה: "יש שם גופה של כלב מת!?" היא שואלת בעצבנות,
[הכלב שכוב על הקרקע, הלשון שלו משורבבת לצד, הוא לא זז, גב הכל בצורה לא טבעית כאילו מישהו הפך את הכלב וריסק לו את עמוד השדרה]
שערותיו של יוניס סומרות, הם כבר לא לבד...
רק הוא רואה לרגע ניצנוץ של זוג עיניים אדומות בחושך,
הערפד: "בוא איתי בשקט והיא לא תמות" נאמר באיום. רק יוניס שומע זאת.
תינוק
יוניס מתרחק מהחלון צעד לאחור. "שירה, אני צריך ללכת", הוא אומר בקול ספק-רועד-ספק-אטום. "משהו קרה לי", וכשמבטו מקובע באוויר הוא מתחיל לצעוד לדלת.